Loading | טעינה

באלבום לא יש חמישה שירים במספר, למי שלא יודע לספור. הראשון מביניהם הוא הישן מכולם והאחרון לא. למעשה הם בהחלט בסדר כרונולוגי, עכשיו כשאני חושבת על זה, על אף שאין לי זיכרון לגבי האם זה נעשה במתכוון או לא. אחרי הכל הובא לסיום הכתיבה עם הסתיו של שנת 2004, אחרי שנשבר לי הלב ובפעם הראשונה יכולתי לראות שאני היא זו האחראית למשבר. שיברון הלב הותיר אותי עם כל מה שנשאר אחריו. את השיר כמה שפחות כתבתי במהלך מערכת יחסים מיוחדת לא פחות, אשר הושפעה באופן ישיר ועקיף מהמערכת הקודמת- זו ששברה את ליבי. מאחר ולא ביקשתי דבר ממושא אהבתי החדש, מלבד שייתן לי את מה שההוא לא נתן, ומאחר והיה מדובר בסגירת חשבון מגלגול קודם, היתה זו מערכת סבוכה אשר גרמה לי להתמודד עם קושי רב. היום כשאני שרה אותו בהופעות אני לא אומרת חצי מהדברים שנהגתי לומר אז, אך מכוונת להרבה יותר כן. את השיר האמצעי באלבום, שיר תפילה, כתבתי ממש לקראת סיום מערכת יחסים זו האחרונה. נקרתי לכתוב אותו כאשר דן תורן (מורה מופלא) ביקש מאיתנו לכתוב שיר תפילה בשיעור הלחנה בבית הספר למוזיקה. זו היתה תקופה של בדידות איומה בשבילי כך שנעניתי לתרגיל במלוא תשומת הלב ובתקווה הנישאת מתוך עצב גדול. אחרי שנה, פחות או יותר, הלחנתי את עלי באר של ביאליק. החיבור שחשתי אל הטקסט, כאשר ברקע לבי מתנגן שיר תפילה, גרם לי לא לרצות להרפות ממנו. לכן, אני מניחה, הלחנתי אותו כמנגינה שאין לה סוף. בתקופה של לא צריך שבמרוצת השנים חזר בתשובה ל"למה לא", כבר הייתי עמוק בתוך מערכת יחסים אשר לא היתה דומה לאף אחת מאלו שהיו עד אז. מערכת יחסים שמאפשרת להתפתח ולגדול ועל כן גם מאפשרת לבעיות לצוף על פני המים.

תודות

באלבום מנגנים בעיקר אנשים שהיו מאד קרובים אליי באותה תקופה וגם כאלו שהיו עתידים להיות קרובים לי בבוא העת. את האלבום הקלטנו אצל אורי אשחר, הידוע לי גם בתור אוחי בליווי מבטא צרפתי כבד, והיה לנו טוב להתמסר לשירים האלו יחד. לא מיהרנו לשום מקום אבל ידענו שאנחנו רוצים לעשות שזה יקרה (!) ועל המרחב הזה אני חווה לאורי את התודה הגדולה ביותר שאני יכולה לחוב לו, אם בכלל היה אפשר למדוד תודה באופן כלשהו. אחרי חצי שנה ואחרי שגזרנו והקלטנו והדבקנו שעות על ימים, הבאנו לאולפן הביתי בלב אי שם במושב שאחרי גדרה, את מאסטר זן יונתן לויטל, אשר היה ידוע לי בכינויו קטני במשך שנים רבות במספר. קטני הוא מסוג האנשים שכשנותנים להם קצת חופש ביטוי הם מתחילים לעשות מוזיקה מהלקאת בקבוקים ומיקסוס קולות טיפשים בתכנת עריכה, כך שבאמת אפשר לומר שלמדנו ממנו הרבה מאד. בכל מקרה, כשהגענו לרונן חג’אג’ באולפני קיצ’ה לסשן מיקס ארוך במיוחד, יצאנו כאילו חלקנו זהב והוצאנו ממנו את הטוב ביותר.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>