Loading | טעינה

פורסם תחת בלוג,מוזיקה,שוטף + מוזיקה |

זה הפרק השלישי הרשמי והאחרון בטרילוגיה הזו מתוך "שוטף + מוזיקה". כמו כן, הפרק הזה, "דרושים אורכות רוחות חדשים ועורכים" מתפרסם רק פה, בלעדית באתר הבית, כפי שדרשה ממני מנהלת האתר, אני ;)

פורסם תחת בלוג,התנהגות חברתית,מוזיקה |

בכל מקרה, בעודי מתמקמת לצד השוטרים, אלו אשר אמורים להעניק לי תחושה של בטחון, פנה אליי מנהיגם השרירי (או השמנמן, איני בטוחה) והחל לקיים איתי שיח פורה במיוחד. אני מניחה שבעבור זה בהחלט היה שווה להפסיק את הנאום חוצב הלבבות אשר בליבו נכנסתי באין מפריע."אפשר לעזור לך?""לא תודה, אפשר לעזור לך?""אני מבקש ממך לעזוב את הנקודה""לא תודה, אני רוצה לעמוד פה""גבירתי, אני מבקש ממך לעזוב את הנקודה".
"אתה יכול לבקש אבל זכותי לעמוד פה".

פורסם תחת בלוג,התנהגות חברתית,חוק,יחסים,מוזיקה |

לפעמים מנסים לשכנע אותנו אחרת, שאנחנו לא יחידים ומופלאים כל אחת ואחד בגופם*, מלבישים עלינו איזו מסגרת, זורקים עלינו אפוד או מסבירים לנו את הדימיון, כך או כך אנחנו הופכים דומים. אם לשם כיבוש היצר ואם לשם עסקי נפט יקרי ערך רב, עלינו לזכור כי אותו רצון מתבולל בכולנו בגנטיקה הפשוטה ביותר. אדם בעל מוח גדל לכדי חיפוש משמעות בחיים, בין אם הוא ניזון ממה שמאכילים אותו ובין אם הוא שותף בגידול פרי יצירתו, ואדם מחפש משמעות עם התבגרותו כך או כך, בין אם הוא יצירתי פחות או יותר. ככה זה, לא? פשוט כי אנחנו מאמינים שהחיים שלנו יקרי ערך.

פורסם תחת בלוג,התנהגות חברתית,מוזיקה |

אז מה כן בסדר בחברה שלנו ועל מה יש להודות? איפה באמת יכול להיות גרוע יותר ואיך זה באמת משתקף מול בחירותינו ורגשותינו "האישיים" ? האם יכול להיות טוב יותר? מה יכול להיות טוב יותר בדיוק? איך? זה קשור למה שרע? למה? מגיע לנו? באמת? לכל אחד בנפרד או לכולנו יחד? האם אנחנו יחד או שאנחנו מתאחדים בעיקר כשרע לנו? כלומר, מתי עובר הקו הזה שבין יאוש לתקווה ואיך אלו מהדהדים זה בהקשריו של זה? עד לאן יכול ההד הזה להגיע ומתי אני חווה שמנסים לשכנע אותי ובוחרת לפרש את התחושות שלי כאמת אחת ויחידה, מין מציאות המתגוררת בי באותו הרגע ממש?

פורסם תחת בלוג,דעות שמתגלות בהאזנה למוזיקה טובה |

בחצר לא קטנה, בעיר רחוקה רחוקה הקרויה על שם באר שפעם היו בה שבע כבשים של מישהו שהיה חייב להוכיח שהן שלו; שם, יש איש נחמד מאד המאמין כי מוזיקה מאחדת בין בני האדם. כשהוא כשסיפר על המפגשים עם השוטרים בהופעות האחרונות ועל מה שאלו הותירו בו, הנהנתי בהבנה ומצאתי את עצמי מציעה, אך הוא כתמיד לקח רק חלק ממה שנתתי. מהשאריות, על כל מקרה, זללנו בשקיקה בחצר מלאת השמחה…