Loading | טעינה

פורסם תחת בלוג,התנהגות חברתית |

אחד מיריביי הטובים לשיחה ציין כי לדעתו, המנהיגים הצעירים של העתיד יצטרכו להביא את השינוי, אך אני סירבתי בכל תוקף. לצערי, זה ממש לא מדויק. כלומר, זה מאד נכון אבל האם נכון לנו לחשוב כי כשאנחנו נשלוט אז נהיה חכמים יותר מהשלטון הנוכחי? האם נכון לנו להאמין כי בינינו לא יקומו עשירים שיתחזרו להתנהג כאילו מגיע להם הכל?

פורסם תחת בלוג,התנהגות חברתית |

…מעבר לכך, היה לי הרבה מאד זמן דווקא להתעכב במחשבות על תקנות, תקנונים, זכויות אדם, דרכים מקוריות להפר אותן ועל האלימות השולטת על הווייתן של כל אחת ואחת מהסוהרות, ללא יוצא מן הכלל. בשלב מסוים הבנתי שהסוהרות המשרתות שם הן בעצם גם כלואות, ושכל שאר האנשים שם הם קרבנות של חיים רצופי אלימות…

פורסם תחת בלוג,התנהגות חברתית,חוק,יחסים |

מעניין אם גם לאלוהים יש אלוהים. בעקרון די הגיוני לחשוב שכן, כי אם אלוהים הוא יצור בעל יכולת להכתיב לנו במילים את תובנותיו, אז בטח גם הוא ניזון, כמותנו, ממקור השראה עליון כלשהו… מעניין

פורסם תחת בלוג,התנהגות חברתית,מוזיקה |

בכל מקרה, בעודי מתמקמת לצד השוטרים, אלו אשר אמורים להעניק לי תחושה של בטחון, פנה אליי מנהיגם השרירי (או השמנמן, איני בטוחה) והחל לקיים איתי שיח פורה במיוחד. אני מניחה שבעבור זה בהחלט היה שווה להפסיק את הנאום חוצב הלבבות אשר בליבו נכנסתי באין מפריע."אפשר לעזור לך?""לא תודה, אפשר לעזור לך?""אני מבקש ממך לעזוב את הנקודה""לא תודה, אני רוצה לעמוד פה""גבירתי, אני מבקש ממך לעזוב את הנקודה".
"אתה יכול לבקש אבל זכותי לעמוד פה".

פורסם תחת בלוג,התנהגות חברתית,חוק,יחסים,מוזיקה |

לפעמים מנסים לשכנע אותנו אחרת, שאנחנו לא יחידים ומופלאים כל אחת ואחד בגופם*, מלבישים עלינו איזו מסגרת, זורקים עלינו אפוד או מסבירים לנו את הדימיון, כך או כך אנחנו הופכים דומים. אם לשם כיבוש היצר ואם לשם עסקי נפט יקרי ערך רב, עלינו לזכור כי אותו רצון מתבולל בכולנו בגנטיקה הפשוטה ביותר. אדם בעל מוח גדל לכדי חיפוש משמעות בחיים, בין אם הוא ניזון ממה שמאכילים אותו ובין אם הוא שותף בגידול פרי יצירתו, ואדם מחפש משמעות עם התבגרותו כך או כך, בין אם הוא יצירתי פחות או יותר. ככה זה, לא? פשוט כי אנחנו מאמינים שהחיים שלנו יקרי ערך.

פורסם תחת בלוג,התנהגות חברתית,מוזיקה |

אז מה כן בסדר בחברה שלנו ועל מה יש להודות? איפה באמת יכול להיות גרוע יותר ואיך זה באמת משתקף מול בחירותינו ורגשותינו "האישיים" ? האם יכול להיות טוב יותר? מה יכול להיות טוב יותר בדיוק? איך? זה קשור למה שרע? למה? מגיע לנו? באמת? לכל אחד בנפרד או לכולנו יחד? האם אנחנו יחד או שאנחנו מתאחדים בעיקר כשרע לנו? כלומר, מתי עובר הקו הזה שבין יאוש לתקווה ואיך אלו מהדהדים זה בהקשריו של זה? עד לאן יכול ההד הזה להגיע ומתי אני חווה שמנסים לשכנע אותי ובוחרת לפרש את התחושות שלי כאמת אחת ויחידה, מין מציאות המתגוררת בי באותו הרגע ממש?

פורסם תחת בלוג,התנהגות חברתית |

זה מעניין, אני שומעת את זה הרבה מהדור הבוגר במדינתנו, ואני חייבת להודות שעולה בי שאלה למשמע משפט זה. האם לאב המיוסר יש איזושהי תחושה של אחריות בנוגע לערכים שקיבל הדור הצעיר, זה המעניק לו שירות קלוקל? מעניין אותי איך היה מגיב לו היינו יושבים לקפה ומנהלים שיחה על המחאה החברתית בישראל והייתי אומרת לו שאני חושבת כי בעת בניין הארץ הוזנחו הרבה מאד ערכים שנועדו לעודד את הדור הצעיר ולתמוך בחלומותיו לעתיד. לדור הצעיר ולדור המבוגר ישנה אחריות משותפת, ממש כמו שלהורה הכעוס הזה ולילדו בן ה-30 יש אחריות משותפת בכל הנוגע לטיב היחסים ביניהם.