Loading | טעינה

עיר חמה ♫ ספר הבכורה ♫ מבית פרויקט ♫ הקול מהכל

בקיץ 2014, בעודי מתכננת את מסיבת יום הולדתי הראשונה עם קהילתי החדשה, זו ש"רכשתי" לי בשדרות, דאז עירי החדשה, התחילו להזדחל למציאות שלנו, בתכיפות הולכת וגדלה, אזעקות מורטות עצבים. בתוכי גברה תחושה שכולם סביבי מכירים היטב את הנוהל, בזמן שאני, בתמימותי שוחרת השלום והאחווה, סירבתי לקבל את הגזרה. כשהיינו בדרכנו חזרה מת"א, הוכרז מצב חירום ועיניי הוצפו בדמעות, עצב גדול השתחל לעצמותיי. בכניסה לכביש 232 המוביל לאזורנו ההולך ומתלקח, שאלה אותי מלי חברתי: "את מפחדת, תמר?", ואני בתגובה הודיתי ש"כן".

באותו ערב, ערב חגיגות יום הולדתי ה-34, שרתי באירוע של תנועה חדשה שקמה ממש יומיים קודם לכן -משדרות תפתח הטובה- ואני זוכרת שמעולם לא סבלתי להופיע בפני בני אדם. הלב שלי דפק וכל שהעסיק אותי היה חיפוש אחר פתחי מילוט ודרכים יעילות לנתק את הגיטרה מהמגבר, מבלי להזיק לה – אהבת חיי, התרופה לרוב מכאוביי.

באותו לילה דאגו חבריי מתנועת דרור ישראל להכניס אותי לקבוצת וואטספ-חירום (קרענו לה "פוק קטן" כדי להקליל טיפה את האווירה), ובה הודענו זה לזו שאנחנו בחיים, בכל פעם שעירנו נשטפה בצבע האדום. בדירת השותפים בה גרתי עם כמה סטודנטים לקולנוע, בגיחות למרחב המוגן שבביתנו, צחקנו על כמות ההתראות על האירועים שקיבלנו מהפייסבוק, הישר ממדינת תל אביב. בין לבין מישהו התבדחנו עם קריאות כגון: "יאללה, הופעה באוזן בר, נלך?", "שיט, אין לי אוטו, טוב, תסתכל בלוח טרמפים ממוגנים".

כעבור מספר ימים של התלהמות כלל ארצית בכל הרשתות, מסיבות עיתונאים שנערכו במקלטי העיר, התעורר בלבי תסכול גדול שמהר מאד הפך להבנה שחייבים לעשות משהו, חייבים לספר לתושבי ישראל והעולם מה באמת מתרחש פה, מה בלבם של האנשים. כשחשבתי איך לגרום לזה לקרות, עלתה ברוחי שוב ושוב המילה "שירים". למה שירים? כי שיר מכיל רגש, דעה ואף ביקורת נוקבת אם צריך, ושיר הוא היחיד שמאפשר לאוזניים המאזינות לו להרגיש איזושהי הזדהות שמפעילה רגשות חזקים רבים נוספים, מלבד הצורך העז להתלהם ולקתלג מיד (בקלות דעת שכיחה) את מה שנאמר בו כשמאל או כימין.

אוהד פרץ // איש חינוך, מוזיקאי ורכז פרויקט "הקול מהכל" בשדרות

בלילות הראשונים הפצרתי בשותפתי, סטודנטית לקולנוע, שתפיק את הרעיון ותזיז הכל במקומי "כדי שאני אוכל לכתוב שירים", אך היא בתגובה, חייכה אליי ואמרה:"תמר, את המפיקה של זה! אף אחד לא יפיק את הרעיון שלך במקומך, אז יאללה, תפיקי!". למחרת כבר הרמתי לטלפון למוזיקאי האחד בעיר שמהיכרותנו הקצרה הרגיש לי המתאים ביותר להיות שותפי לדרך, אוהד פרץ. כשסיפרתי לו על הרעיון הוא התלהב ואמר שהוא מאד מתחבר ואפילו חשב על משהו דומה לא פעם בחייו. למחרת גייסנו צוות חשיבה, כתבנו חזון ראשוני והקמנו אתר אינטרנט והתחלנו לגייס אנשים. התחלנו לרוץ.

רצנו כאילו יש מחר, כחיילים עם מטרה ועם גיטרות בהצלב. אני כהרגלי, כמו אחוזת דיבוק וללא מזון (כי אני שוכחת לאכול כשאני מפיקה), ואוהד, כהרגלו, מתון ושקול, כשעיניו לעבר ההווה המתקיים. תוך שבוע הפך צוות החשיבה לצוות משימתי, יצרנו תקציב לאלבום עתידי ופצחנו בקמפיין הדסטארט ראשון לגיוס משאבים לְאלבום ששיריו טרם נכתבו.

עם כל לידת אלבום מגיעה גם התרגשות גדולה ואיתה גם פחד, אך באלבום שלנו, אשר שותפים בו בערך 50 תושבים יצירתיים למדיי, ההתמודדות שלנו עם סך הפחדים הייתה מעניינת במיוחד וההתרגשות מהלידה ההולכת וקרבה עצומה פי חמישים.

תמר קפסוטו // מוזיקאית ויוזמת + רכזת פרויקט "הקול מהכל"

הקול שלנו הוא קול חופשי, עצמאי ורב סגנוני. מי שיתאמץ לקתלג את הקול שלנו, אולי יצליח, כי הרי זה פשוט לקמט ולצמצם רגש גדול ומורכב לדעה פוליטית צרת אופקים. מה שכן, אני אישית יכולה לומר, ונדמה לי שאיני היחידה, שאיני מפחדת מכל תגובה קיצונית שאנו עשויים לקבל על יצירתנו השיתופית והבלתי מתפשרת, כי מה כבר יכול לקרות? הרי תגובות קיצוניות נוצרות לרוב כאשר האדם המגיב לא טורח לענות בפני עצמו על שאלות מָפְתח, כגון: מה באמת מניע את היצירה להיכתב? על מה יושב הרצון העמוק של היוצרים המניע אותם לאחד בין שלל יצירותיהם? מה למעשה הם מבקשים ממני, המאזינ/ה? ולמה כל כך חשוב להקשיב לקולם שלאותם אנשים שחיים באזורי מלחמה, בארץ ובעולם?

עיר חמה

הופעת ההשקה לאלבום הראשון מטעם פרויקט ‘הקול מהכל’

יום ה’ \\ 22.9.16 \\ 20:00

אולם המופעים – מתנ"ס שדרות

פרטים נוספים בדף הפייסבוק: קואופרטיב תרבוש בשדרות

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>