Loading | טעינה

על אף שאני מאד מיומנת בהפרת הבטחות, הפעם אני רוצה למלא אחר אותן ההוראות שנתנה לי תמר של לפני כמה חודשים. היתה זו תמר שְמחה שמאמינה בדרך שלה. אותה תמר שהחליטה כי הגיע זמן לצאת לדרך ולהגשים חלום קטן ומיוחד שהמציאה ונקרא "קהל נולד".

ההבטחה הייתה לסכם כל הופעה והופעה, בכתב, בווידאו, בשיר, בתמונה או בכל דרך שעשויה להיחשב כמתאימה. לסכם את ההופעה, גם אם הייתה מעוררת השראה וגם אם זרקו עליי עגבניות עם עובש. לסכם את ההופעה באופן הכי אישי שאפשר (אולי שיר?) כדי להעניק תוקף למקום בחיי שבו פוגשת אותי ההופעה. תוקף למסקנות שלי לעתיד, לתודות ששכחתי לומר, לרגשות שמתחבאות מאחורי המילים, ובעיקר לסכם לעצמי מה היה ומה הלאה.

אי לכך ובהתאם לזאת, ההופעה השנייה של תכנית הריאליטי הענייה ביותר בעולם הייתה מוצלחת מאד ומהרבה בחינות. וכמובן שיש לי גם מלא ביקורת עצמית. תמיד יש לי ביקורת עצמית. מלא. לולא הייתה לי כל הביקורת העצמית הזו לא הייתי אני. ולכן, המילים "היה אחלה" נראות לי מתאימות ביותר.

מה היה אחלה?

דבר ראשון, נראה שאותם אנשים שוחרי תרבות שהזמינו אותי להופיע בביתם הם בעלי טעם טוב במיוחד, ולא רק במוזיקה אלא גם בעיצוב. איזה בית מהמם, נכון? (מי שהיו שם). ללא ספק הבית עם העיצוב היפה ביותר שראיתי בחיי. בנוסף, מידד, איש אחד מבין החמישה שזהו ביתם, נתן אירוח ברמה בינלאומית, החל מחטיפי היומולדת מכל הסוגים והמינים ועד לבר המשקאות במשולהב בנדיבותם של כל הדיירים. והכל באהבה ובקלילות. (מידד, אם אי פעם תשקול להחליף מקצוע, אז אני מציעה שתתן צ’אנס להפקת אירועים, אתה בהחלט מצוין בזה! מצד שני, שכח ממה שאמרתי, מניסיוני עדיף להשאיר דברים כאלו כתחביב!).

דבר שני, היו מלא אנשים שלא היכרתי ושלא הכירו אותי, ועכשיו אנחנו מכירים. למעשה, זוהי "התרמית" הגדולה ביותר של תכנית הריאליטי הקטנה שלנו, הרי כל שביקשתי הוא להיחשף בפני קבוצות אנשים ברחבי הארץ מבלי שאצטרך לעמוד ברחוב ולהיות חשופה לכל עובר ושב ומצב רוחו, ומבלי שאצטרך למכור את כל עקרונותיי לאיזושהי תכנית ריאליטי גדולת ממדים אשר כל רצונה זה להעביד אותי במעלה הפער. אז העובדה ששלושים אנשים חדשים הקשיבו לי, תיקשרו איתי ברמה כזו או אחרת (וגם בזמן ההופעה) משמחת אותי מאד. מאד!!!

שלישית, הַתָפְנית שהתרחשה במצב הרוח שלי בעקבות ההופעה. כלומר, הגעתי להופעה מצוברחת, חסרת אמונה, לא התחשק לי כלום וחשבתי שהולך להיות גרוע. כל כך האמנתי בכך שאפילו וויתרתי על כל מילות הקישור שיצרתי להופעה הקודמת של "קהל נולד", והיו אמורות, על פי התכנית, להקליל את האווירה כבר מההתחלה.

נראה שניסיתי להכשיל את עצמי, אך אז, איפשהו במהלך הערב, שכחתי מכל הטענות וזרמתי עם החיבור המיוחד שנוצר. אני חושבת שהתפנית נוצרה איפשהו בזמן שרוני וגנר לימדה את הקהל לנגן על שייקרים, מה שהוביל לכך שכולם ילוו אותנו בשיר. בנקודה הזו בהופעה אני מרגישה שנטל גדול יורד מהכתפיים שלי וכולנו יחד באותה סירה.

***

בדרך חזרה הביתה לשדרות, דיברנו, אני ועצמי. אסימונים החלו לצנוח אל תוך מרחב התובנות המשותף שבמכונית ועלו כמה שאלות מעניינות, כגון: בהופעה ובבלוג של "קהל נולד", באילו מישורים ניתן עוד לשלב את הקהל? אולי צילום? צילום עצמי, צילום מי שלצדי. כתיבת ביקורת? כיצד תורמת לי הדמות של המנחה שעליה וויתרתי בגלל המצב רוח שלי, וכיצד עליי לפתח אותה לקראת להופעה הבאה? ואיך לעזאזל, בתור אחת שכל הזמן טוענת שהמוזיקה היא כלי הריפוי החזק ביותר, אני שוכחת כמה זה נכון?

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>