Loading | טעינה

פרשת השבוע ממשיכה את סיפור ירידתו של יוסף בן יעקב למצרים ועלייתו שם לגדולה. כמו המהגר היהודי, מגיע יוסף לארץ השפע וההזדמנויות כהוא חסר כל, נמכר לעבדות, מופלל בבית פוטיפר, מושלך לכלא, פותר את חלומותיהם של שר האופים ושר הטבחים ובפרשה שלנו, נקרא להתייצב בפני שליט מצרים בעצמו, ולהידרש לפתרון חלומו של פרעה. יוסף מוכר לנו בתור חולם חלומות ומפרש חלומות עוד מימי רעיית הצאן עם אחיו, כאשר חלומותיו ומשמעותיהם המתריסות מעוררים תרעומת בקרב אחיו אשר בסופה מושלח יוסף לבור.

רבי בנאה: עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים, ופעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה – וכולם נתקיימו בי, לקיים מה שנאמר: כל החלומות הולכים אחר הפה.

– תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נה

ספר בראשית משופע בחלומות, בחולמי חלומות ובראשן יוסף. אך יוסף הוא לא רק חולם, הוא גם עוסק בפתרון החלומות. במובן הזה הוא פסיכואנליטיקאי לפני זמנו, אשר מדגים לנו את האחריות הגדולה שיש לפותר החלומות. חז"ל מלמדים אותנו שהחלום ופשרו אינם יחידה סגורה בתוך עצמה, אלה שיש משמעות למפרש החלום, אשר עומד בתווך בין החלום ופשרו ויוצר את פשר החלום. "כל החלומות הולכים אחר הפה" – דהיינו, החלום הולך למקום אליו בחרו בני האדם לפרש אותו. מפרש החלום איננו תמים, והוא לוקח על עצמו אחריות כבדה של הולכת החלום אל משמעות מסוימת. גם לפסיכולוג המפרש את חלומו של מטופל ישנה אחריות למטופל כאשר הוא מציע "פתרון" לחלום, כי פתרון זה, אינו אלא הצעה למטופל עצמו לקבל את משמעות חלומו ולתת אמון בפרשנות מסוימת.

יוסף מדגים לנו כמה גורלית היא הפרשנות הניתנת לחלום. בתחילת דרכו הוא מספר לאחיו את חלומו אודות השמש, הירח ואחד עשר כוכבים המשתחווים לו, ומכיוון שהוא לא מוסיף פרשנות משל עצמו, נותר לאחיו רק לפרש בעצמם ולמצוא יומרה ויוהרה בחלום, ובעקבות כך להתנכל ליוסף. בהמשך, פירושיו של יוסף את חלומותיהם של שר האופים ושר הטבחים, מזכה אותו בהזדמנות לפרש את חלומו של מלך מצרים, אשר בתורו ממנה אותו לשליט אדמיניסטרטיבי, בעקבות פיצוח מצולח של חלום הפרות וחלום השיבולים.

אנו לומדים שבכל מעשה של פירוש יש מעשה של יצירה. ולא רק פירוש של חלום. תמיד כאשר עומד אדם בתווך שבין המסמן והמסומן, הוא עומד בתור מחולל של דבר מה חדש. לתת לאדם מושגים ומילים לפרש את חוויותיו, זהו מעשה של עיצוב חוויותיו. כאן הפירוש הוא מעשה של חינוך, שהרי חינוך הוא בעיקרו מתן כלים לפרש את המציאות ועלי ידי כך, לברוא מציאות חדה.

גם הטקסט זקוק לפירוש, וכמו החלום, פירוש הטקסט יוצר את משמעותו. האחריות על מפרש הטקסט היא האחריות ביצירת תוכן חדש, המבוסס על טקסט קודם, ובתורו הופך למושא פרשנות חדש הזקוק לפירוש, וחוזר חלילה. התרבות היהודית, וכל תרבות באשר היא, היא מעשה פרשנות חוזרת ונשנית. התרבות איננה נמסרת לנו כפי שהיא, אלה טובעת מאתנו לפרש אותה, כמו חלום, ובכך לקבוע מה נעביר לדורות אחרינו.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>