Loading | טעינה

פרשת ניצבים  – לבחור בחיים זה לא בשמיים

פרשת ניצבים היא מן הקצרות שבפרשיות התורה והיא מאכלסת 40 פסוקים בלבד. עם זאת היא מבחינתי הפרשה החשובה ביותר בתורה מכיוון שמצויים בה שני אבני פינה מהותיות לתפישתי את עולמה של היהדות. הראשונה הוא קבוצת הפסוקים שבמרכזם הביטוי המפורסם "לא בשמיים היא", אשר הפך להיות מוכר כיום בישראל כסיסמת ההתחדשות היהודית הפלורליסטית ונקשר כמובן למדרש המפורסם "תנורו של עכנאי" ממסכת בבא מציעא בו נדון להלן. השנייה היא קבוצת הפסוקים שלאחר מכן, שבמרכזה בולט הציווי, המפורסם לא פחות, "ובחרת בחיים". בשני רעיונות כבירים אלה נעסוק להלן.

כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם–לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִואלֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא:  לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּהוְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא:  לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד:  בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ (דברים, ל, יא-יד)

 דברי התורה מבקשים להפוך עצמם לקרובים, ואפילו הייתי אומר אינטימיים, לאדם. התורה לא צריכה לעבור לאף אחד מעל הראש, והיא אינה רחוקה ובלתי מושגת. היא כאן ממש, לידך, לידי, ממתינה שניקח אותה ונהפוך בה ונהפוך בה, בפינו ובלבבנו לעשותה. המילים "לא בשמיים היא", הם היסוד למדרש המפורסם אשר מרבים ללמוד במסגרת חיי היהדות המתחדשת בבתי המדרש האלטרנטיביים כיום. נביא את המקור ואז נפרש:

תנורו של עכנאי, תנור של חרס שעשוי חוליות-חוליות ומלא בחול בין הרווחים, רבי אליעזר קבע שטהור, וחכמים קבעו שטמא.
באותו יום השיב רבי אליעזר תשובות ולא קיבלו את דעתו.
אמר להם: אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח. נעקר החרוב ממקומו.
אמרו לו חכמים: אין מביאין ראיה מהחרוב.
אמר להם: אם הלכה כמותי אמת המים תוכיח. חזרה אמת המים לאחור.
אמרו לו חכמים: אין מביאין ראיה מאמת המים.
אמר להם: אם הלכה כמותי קירות בית המדרש יוכיחו. עמדו קירות בית המדרש ליפול.
גער בהם רבי יהושע ואמר אם תלמידי חכמים מתנצחים זה בזה בהלכה, מה טיבכם?
מפני הכבוד לרבי יהושע לא נפלו הקירות. ולא נעמדו מחדש מפני כבודו של רבי אליעזר.
חזר ואמר להם רבי אליעזר: אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו. יצאה בת קול מהשמים ואמרה שהלכה כרבי אליעזר.
עמד רבי יהושע ואמר: לא בשמיים היא. כל החוקים שהתקבלו בהר סיני אינם יכולים להשתנות, ושם נאמר "אחרי רבים להטות", ההכרעה היא בידי הרוב.
מה עשה הקב"ה באותה שעה? היה מחייך ואומר "נצחוני בני נצחוני בני" (בבלי, בבא מציעא, דף נט’, עא)

המקרה בו עוסקת הגמרא הוא הלכתי, ועניינו, האם תנור מסוים הוא טהור או טמא, מותר או אסור לשימוש. שני חכמים, רבי יהושע ורבי אליעזר חולקים מחלוקת, זה אומר טהור וזה אומר טמא. על מנת להוכיח שההלכה היא כמותו, רבי אליעזר מנסה לגייס לצידו כל מיני אותות ומופתים, ובהם עקירת עץ ממקומו, הטיית הנהר מכיוון זרימתו, נפילת קירות החדר ולבסוף, לאחר שרבי יהושע ושאר החכמים לא מתרגשים ולא מקבלים את מסכת הלהטוטים, אפילו יוצאת "בת קול", דהיינו מסר ישיר מהשמיים ואומרת שההלכה היא כרבי אליעזר. אך גם אז, קם רבי יהושע וקובע "לא בשמיים היא", על בסיס אותו פסוק מהפרשה שלנו. התורה איננה גבוהה מבני האדם. אפילו הקדוש ברוך בסוף מכריז בסוף הדיון "ניצחוני בניי". בניי בני האדם הם אלו אשר יקבעו את הפרשנות לתורה ולא אני.

היהדות שמה במרכז עולמה מסר ברור של פרשנות חופשית בידי האדם. זאת היא התפיסה המנוגדת לפונדמנטליזם, הרואה את כתבי הקודש כפקודה לביצוע חד משמעית ללא תיווך, ללא פרשנות. לעומת זאת, מסורת ישראל, ובעיקר מסורת חז"ל בהקשר הזה, מכוונת לעולם שבו בני האדם קובעים בעצמם מה הוא הביטוי המעשי של דבר האלוהים. זה הוא חופש אשר בצידו אחריות גדולה, כי הפרשנות, לעולם מחייבת מטען ערכי מסוים. לא התורה היא הקובעת את סולם הערכים של האדם, אלה סולם הערכים של האדם הוא הוא הקובע את פרשנותו לתורה. כי לא בשמיים היא.

אני, הכותב  כאן, מאמין באמונה שלימה בשוויון ערך חיו של כל אדם, ובייעודו של העם היהודי והמין האנושי לקיים חברה אנושית שבה לכל אחד ואחת יש מקום של כבוד ואושרם המשותף הוא העיקר. מתוך ראייה זאת, הנני בוחר לפרש את פסוקי התורה, וכך אדרוש מכל אחד שיפתח בפניי את ספר הספרים. קודם תאמר לי לאיזו מציאות אתה מכוון, ואז תגיד לי מה קראת היום בתנ"ך. ומתוך עמדה זו אני ניגש לפרש את הפסוקים הבאים בפרשת ניצבים.

העידותי בכם היום, את-השמיים ואת-הארץ–החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה; ובחרת, בחיים–למען תחיה, אתה וזרעך (דברים ל, יט)

ישנה הקבלה בפסוקים בין הניגוד של חיים-מוות לניגוד של ברכה-קללה. האדם מועמד מול כף המאזניים ונדרש לבחור לכאן או לכאן. זהו המבחן היומיומי של כל אחד ואחת מאתנו, לבחור במציאות שמרכזה החיים, שמירת החיים, העלאת ערכo של החיים, או לבחור במציאות שבמרכזן המוות, המלחמה, הפיחות בערך האדם. אין וודאות שהאדם יבחר בחיים, והתורה מעמידה זאת כאופציה ממשית לבחור במוות, ובמובן הזה היא איננה דטרמיניסטית, היא איננה נוטה לוודאות ניצחון החיים על המוות. אך היא גם איננה רלטוויסטית (יחסיות), היא איננה ניטרלית מבחינה ערכית. שני דרכים מונחות בפני האדם והתורה דורשת ממנו לבחור באחת מהם: "החיים והמוות נתתי לפנייך…ובחרת בחיים". לא בטוח שהחיים ינצחו, ומי שיכריעו זאת הם האנשים עצמם.

מי ייתן ונראה את התורה כקרובה, אינטימית ושייכת לנו לעצבה, שנבחר בחיים, נבחר בטוב ותבוא עלינו הברכה.

שבת שלום ורעות.

אלון

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>