Loading | טעינה

צילום: דני מנידרול

נתחיל מסוף הפרשה, שם מובאת הגרסה השנייה בתורה, של עשרות הדברות, אשר הופיעו כבר בפרשת יתרו. מעניין להשוות את נוסח הדברות בשני פרשות אלו ולראות את התיקונים הקטנים שמכניס משה רבינו בגרסה שלו, שהרי ספר דברים הוא גרסתו האישית של משה. נזכיר הבדל אחד שניכר בטעמה של שמירת המצווה. בפרשת יתרו נאמר "זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ…..  כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם, וַיָּנַח, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; עַל-כֵּן, בֵּרַךְ יְהוָה אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת—וַיְקַדְּשֵׁהוּ" ואילו אצלנו בפרשה הסיבה לשמירת השבת משתנה:  "שָׁמוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ…..  וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה; עַל-כֵּן, צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לַעֲשׂוֹת, אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת".

הטעם הראשון לשמירת השבת הינו טעם אלוהי, נשגב, בכדי להידמות לקדוש ברוך הוא ששבת ביום השביעי, ואילו הטעם השני הינו טעם סוציאלי, אנושי ובין אישי, הנובע מהזיכרון החי של היות עם משועבד ומדוכא, והדרישה שלא להיות עם משעבד בעצמינו. למען כך קיבלנו את השבת, כדי לזכור ולהזכיר שאנחנו לא עבדים ושעלינו להוקיע כל צורה של עבדות ושעבוד מקרבינו.

בקידוש ליל שבת אנו מאחדים את שני הטעמים לדיבור אחד "תחילה למקראי קודש, זכר ליציאת מצרים". אמנם שני טעמים אלו חשובים מאוד, לזכור את ראשיתו של העולם ע"פ התורה ולזכור את ייעודו של העולם ע"פ התורה, קץ העבדות על כל צורותיה.

 גם אני מתחנן לראות את הארץ הטובה

" וָאֶתְחַנַּן, אֶל-יְהוָה, בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר אֲדֹנָי יְהוִה, אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת-עַבְדְּךָ, אֶת-גָּדְלְךָ, וְאֶת-יָדְךָ הַחֲזָקָה–אֲשֶׁר מִי-אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן" דברים (ג,כג).

נחזור לראשית הפרשה. משה עומד על סיפה של ארץ הייעוד ומתחנן בפני הקדוש ברוך הוא, "הראני את הארץ הטובה, תן לי לטעום מטעם ההבטחה". משה, כמו בפעמים קודמות בחייו המתועדים, מגלה חולשה ופגיעות אנושית מעוררת הזדהות ופליאה.

 אלוהים איננו נותן לו תירוצים, אלא מעלה אותו על הר נבו ומראה לו את הנוף: " וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, רַב-לָךְ–אַל-תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד, בַּדָּבָר הַזֶּה,  עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה–וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ:  כִּי-לֹא תַעֲבֹר, אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה" דברים (ג,כו). יש לשים לב לכך, כי אלוהים לא רק  מראה למשה את הארץ, שלא יזכה לראותה, אלה מראה לו משהוא שנותן הסבר מדוע הוא לא יזכה להיכנס. מה ראה שם משה על ההר שהראה לו את סופיותו, את קצה דרכו? מה מראה שם המספר לגיבור שאנחנו, הקוראים, איננו רואים?

רמזה על כך רחל המשוררת, בשירה ‘מנגד’:

קַשּׁוּב הַלֵּב. הָאֹזֶן קַשֶּׁבֶת:
הֲבָא? הֲיָבוֹא?
בְּכָל צִפִּיָּה
יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ.

זֶה מוּל זֶה – הַחוֹפִים הַשְּׁנַיִם
שֶׁל נַחַל אֶחָד.
צוּר הַגְּזֵרָה:
רְחוֹקִים לָעַד.

פָּרֹשׂ כַּפַּיִם. רָאֹה מִנֶּגֶד
שָׁמָּה – אֵין בָּא,
אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ
עַל אֶרֶץ רַבָּה.

רחל אומרת לנו שלכל איש יש את הר נבו שלו, את אותו רגע שבו הוא אינו זקוק להסברים ולתיאוריות גדולות, הוא פשוט מרגיש באופן בלתי אמצעי, ואז יודע שדרך מסוימת שהלך בה, הגיע לקיצה. זוהי תחושה פנימית עמוקה ובלתי ניתנת להבעה במילים. "לא עלייך המלאכה לגמור, ואין אתה בן חורין להבטל ממנה" אמר הלל הזקן, וכך גם אומר הקדוש ברוך למשה על פסגת הר נבו: עצור, עד כאן, המשימה שלך הייתה להביא את העם הזה מנקודה אחת לשנייה ומכאן ימשיך בזה מישהו אחר".  נראה כי חייו של עם גדולים יותר מחייו של אדם אחד, גם אדם גדול כמו משה רבינו. גם הוא אדם לשעתו.

משה מצווה למנות תחתיו את יהושע, גם הוא אדם לשעתו. הכניסה לארץ ישראל לא תהיה כניסה רומנטית ונוחה. יהיו בה מלחמות, ייאוש לאומי והכי גרוע, עבודה זרה למכביר. הפעם זו תהיה משימתו של יהושע להנחיל לעם את ארץ אבותיו בתנאים לא פשוטים אלו.

אני ורבים מחבריי מסתכלים היום באופק ומנסים לראות את ארץ הייעוד, ארץ השלום בו יוגשם ייעודו של עם הנצח. אנו תוהים אם נזכה לראותה עוד בחיינו, אם נזכה להיכנס בשעריה או להישאר מאחור בדור המדבר העייף ממלחמות. כאן בשדרות, אחרי מבצע "צוק איתן" אני מרגיש כמו משה, אני מתחנן בפני הקדוש ברוך הוא שיעביר אותי את הירדן, ייתן לי לטעום את הייעוד הגדול שניתן לי בהר סיני, לראות בקץ המלחמה ובקץ השעבוד של אדם בידי אחיו.

שבת של רעות והקשבה לכולנו, שבת אחים גם יחד

שבת שלום

צילום: דני מנידרול

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>