Loading | טעינה

פרשת ראה – הברכה והקללה

"רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם–הַיּוֹם:  בְּרָכָה, וּקְלָלָה.  אֶת-הַבְּרָכָה–אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל-מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹםוְהַקְּלָלָה, אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל-מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם:  לָלֶכֶת, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים–אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם" (דברים יא, כו-כט)

פרשת ראה ממשיכה את הקו הדואלי האופייני לספר דברים, קו אשר מניח לפנינו שני דרכים ללכת בהם. הפעם שני דרכים אילו נקראות הברכה הקללה. הפרשה משרטטת את הבחירה בין שתי האפשרויות באופן מוחשי ביותר, עד לכדי הצבתן בשני מקומות פיסיים: הקללה מוצבת על הר עיבל והברכה מוצבת על הר גריזים. שתי נקודות טופוגרפיות אלה בארץ ישראל מסמלות את שתי הדרכים שעם ישראל יכול לבחור בהם. בני ישראל נקראים לקיים טקס השבעה סמלי בין שני הנקודות עם כניסתם לארץ, במסגרתו נעמדים שני מחנות מהעם על שתי הנקודות ובבקעה אשר ביניהם ניצבים זקני העם ומשביעים את העם ללכת בדרך אלוהים ולא לחטוא לעבודה זרה, לבחור בדרך הברכה ולא הקללה. מעין גלגול קדום וגרנדיוזי של המלאך והשטן הניצבים על כתף ימין וכתף שמאל.

בטקסט שלפנינו, נמצא גם את מקורו של פיצול העדה השומרונית מעל פני העם היהודי. השומרונים, הרואים בעצמם יהודים לכל דבר עד עצם היום הזה, אך נפסלו לבוא בקהל ישראל ע"י ההנהגה הרבנית, חלקו על המסורת הרואה את בית המקדש בהר המוריה בירושלים כבית הבחירה לאלוהים והם כופרים בקדושתה של ירושלים כלל ועיקר. מנגד, הם מציבים את הר גריזים, הר הברכה הצופה על העיר שכם, כנקודת הפולחן המרכזית של תורתם ומעגנים את קדושתה של הנקודת בפסוקי הפרשה שלנו. הדבר מתעצם עוד יותר בשל הפסוקים הבאים לאחר מכן " וְהָיָה הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם–שָׁמָּה תָבִיאוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם:  עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם, מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם, וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם, אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַיהוָה" (דברים יב, יא).

אם תשאלו את היהודי הממוצע היום מה המקום "אשר יבחר יהוה אלהיכם לשכן שמו שם" וודאי יאמר לכם ללא היסוס הר בית בירושלים. אך יש לזכור כי בכל ספרי התורה לא מוזכר שמה של ירושלים ולו פעם אחת ולא נאמר דבר על בניית מזבח שם, אלה רק הבטחה שיהיה מקום למזבח מרכזי ללא ציון של מקום. רק  חמש מאות שנה לאחר מתן תורה, לאחר שדויד המלך כובש את ירושלים מידי היבוסים, מתחילה קדושתו המוכרת של הר המוריה, והוא נקשר בדיעבד גם לשמה של ארץ המוריה, שם נצתווה אברהם אבינו לעקוד את בנו יצחק. השומרונים, אשר אינם מקבלים את קדושתם של ספרי הנביאים והכתובים, ונצמדים אך ורק לחמשת חומשי התורה, מקיימים עד היום פולחנות מזבח והעלאת קורבנות בהר גריזים משום שמבחינתם של אלו, לעולם לא נבנה בית מקודש בירושלים, וממילא לא נחרב, וממילא לא ייבנה מחדש ועולם כמנהגו נוהג.

מבחינתי, כמי שרואה ונרתע מרמת השחיתות והסילוף שהתקיימה בבית המקדש בירושליים לאורך שנות קיומו ואת רמת האלימות והפורענות שמקום הריסותיו מעורר בארצינו הפצועה כיום, אין לי עניין להיכנס לדיון אודות היכן ומתי ייבנה הית המקדש. אני רק מקווה שאם הוא ייבנה, יהיה זה מקום שימלא את הייעוד שיועד לו בידי הנביאים, לאחד את אומות העולם סביב מרכז רוחני משותף.

נדמה לי שהמסורת השומרונית פיספסה את המשמעות הסמלית של הר הברכה ומהרה לתת לו פרשנות קונקרטית של מקום פולחן. אני סבור שלא במקרה בחרה התורה להרחיק את מועד קביעת המקום הפיסי של הקודש – "ַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם". ראשית כל עלינו לקבל על עצמינו, מתוך בחירה חופשית ואוטנטית, את ההכרעה בין הברכה והקללה, אשר הר עיבל והר גריזים מסמלים. הרים אילו אינם אלה כלי ציורי ומשל לנקודות הטופוגרפיות בתוך לבו של כל אדם ואדם, נקודת הברכה ומקודת הקללה.

עלינו להבין את שפת התורה כשפה חינוכית אשר משתמשת באמצעים מוחשיים על מנת לסמן מציאות אידאית, רוחנית, חברתית. הטרדגיה מתחילה כאשר יהודים (או כל אדם) לוקחים את האמצעים המוחשיים והופכים אותם לטעונים ערך מקודש כשלעצמו, אגב פספוס גמור של התכלית העליונה אליה כוונו האמצעים.

"הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ, בְּכָל-מָקוֹם, אֲשֶׁר תִּרְאֶה" נאמר בהמשך הפרשה. אנו עוסקים בתרבות ובתקופה שבה אנשים הקימו מזבח תחת כל עץ רענן, בכל מקום אשר ראו, ומשה מבין היטב את הפיתוי שעומד בפני בני ישראל להקים להם מזבחות על כל ראש גבעה שיעברו בו. כמו בפעמים קודמות, התורה אינה נלחמת בנטייה זאת ע"י התנגשות חזיתית אלה משתמשת בה כמקפצה, כפיגום לקראת העלאת בני ישראל למקום תודעתי גבוהה יותר.

מי ייתן ונבחר בהר גריזים ולא בהר עיבל, תיפסק קללת המלחמה והעבודה הזרה בארץ ותבוא עלינו הברכה, ברכת השלום ונאמר אמן.

שבת שלום ואמת

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>