Loading | טעינה

(מוקדש לחייה של שולמית אלוני ולחותם שהשאירה בפוליטיקה הישראלית בכלל ועל חיי בפרט)

כשהגיעה לאוזניי דבר מותה של שולמית אלוני הייתי ישובה על שטיח אדום בבית משפחת גסטר, בקיבוץ עמיעד, בצפון הרחוק. הייתי שקועה שלא כמנהגי בתוך עיתון, נעה ונדה בין פרשיית גולן, פרשיית ורטה וכתבה ממוסגרת אחת על פיליפינית שמנמנה שאולי שרה יפה אך בעיקר ממונה על תפקיד חשוב מאד בחברה הישראלית: השתקפות מהימנה למושגים קומבינה ותדמית.

כששמעתי את המילים "שוּלמית אלוני נפטרה היום", שעות ספורות לפני הוֹפָעַּתּי בְּפאב הקיבוץ, אני חושבת שגיליתי מעט יותר עניין מאשר בפטירתם של אריק איינשטיין או נלסון מנדֶלָה, כנראה מהסיבה הפשוטה שחייה השפיעו בצורה ישירה על חיי. כן כן. שולמית אלוני נָשְֹאה בְּאחריות עיצוב חתיכה מאד חשובה בְּאופיי כאשר כִּהָנה כשרת חינוך. למעשה, גברת אלוני עמדה בראש נקודת מפנה מעוררת תקווה בָּנושא החברתי הראשון בו החלטתי לטפל בחיי, וזאת לאחר שכל הנשים בדרגי ההיררכיה הנמוכים יותר במערכת החינוך הפנו לי את גבן. זה קרה בגבעתיים, השנה היתה 1992, הייתי בת 12 (כיתה ז’) ולמדתי בבי"ס יסודי על שם יגאל אלון (כי בגבעתיים יסודי זה א’-ח’).

***

כשהייתי בערך בת 9, נהג אחי בן ה-13 לחזור הביתה עם שלל יצירות מרהיבות משיעורי מלאכה, אז מאחר ולמדנו באותו בי"ס היה זה רק הגיוני שאסיק כי שכשאגיע לגיל המצוות אזכה גם אני להכין מדפי עץ מעוטרים ומחזיקי מפיות מפלסטיק עם שמי חרוט עליהם. אך לא ולא, לְמִנהגֵי בית הספר היתה תֹכנית אחרת עבורי ולמָנְהִיגוֹת בית הספר לא היה הרבה מה להשיב לתלונותיי, מלבד: "אין מה לעשות, ככה זה ואת הנהלים שלנו לא נשָנֶה רק בשבילך!".

מה הסתבר? נגרות ופלסטיק אלו מקצועות לבנים ובנות בכלל לומדות תפירה.

ראשית פניתי למורה לתפירה. היא שלחה אותי לדבר עם ראש "אגף" מלאכה, גברת ת’ (אם לשני מוזיקאים מאד מוערכים היום במדינת ישראל). גברת ת’ שלחה אותי לדבר עם המחנכת שלי, שהיום כבר מנהלת את בית הספר אם איני טועה, וזו שלחה אותי לדבר עם מנהלת בית הספר בכבודה ובעצמה, שמאז הלכה לעולמה ועל שמה קראו לפארק הסמוך לבית הספר, זה בו יושבים כיום נערי תיכון אחרי שעות הלימודים ומדברים על חייהם הסבוכים. בכל מקרה, הרצון שלי ליצור בחופשיות ולהחשב כבעלת בחירה חופשית העמיד אותי במבחן חשוב מאד. הגעתי למבוי סתום.

כשהגיעה השמועה על דבר מאבקי ליבשת אמריקה, עמדה לצדי דודתי, אחות של אמי, והציעה שאפנה בכתב לשרת החינוך. למשמע ההצעה נפערו עיניי בעניין רב, לבי התרחב ובמוחי כבר התנסחו משפטים מלאי שגיעות קטיב. אני לא יודעת איך השיגה דודתי את כתובת הדואר של גברת אלוני, האינטרנט עוד היה בחיתוליו, אך העיקר שהכתובת הגיעה לידי.

כתבתי שני עותקים בכתב יד ושלחתי אחד. בינתיים למדתי תפירה בחוסר רצון והשלכתי לפח בהתרסה כל יצירה מטופשת שהכריחו אותי להגיש. כעבור כמה חודשים, משלא קיבלתי מענה, החלטתי לשלוח את המכתב שנית. העתקתי, ביילתי ושלחתי. המענה הגיע רק בתחילת שנת הלימודים של כיתה ח’, כשהודיעה גברת ת’ הנכבדת: "בישיבת מנהלים אחרונה דנו במכתב של ילדת כיתה ז’ והוחלט לבטל את ההפרדה בין בנים לבנות בשיעורי המלאכה בבית ספרינו!". אחרי השיעור ניגשו אליי כמה בנות וביקשו להודות לי על השינוי שקידמתי, לא במילים אלו אך זו היתה רוח ההודיה. לעומתן היו בנות שהרגישו כי מין הראוי לבוא אליי בתלונה ולספר לי כי ההסדר וההפרדה שהיו דווקא התאימו להן וכי חבל שהרסתי.

***

החוויה הזו עיצבה אותי מכל הבחינות, הן ההבנה שבידי היכולת להניע שינוי, קטן ככל שיהיה, והן הכעס שהתעורר בי למשמע אלו שהעזו להתלונן בפניי ולמעשה, להתעלם מבעיית המגדר החריפה שפקדה את בית ספרן בשלהי שנת 1992 בגבעתיים ה"נאורה".

***

בסמינר האחרון של "החממה למנהיגות רב תרבותית" נתבקשנו לשתף את המקרה הראשון בו התנגדנו לדבר-מה (מערכת, שיטה, חוקים) באופן אקטיבי. שיתפתי את הסיפור הזה, כמובן, והקשבתי לסיפורים מעצימים של עוד כמה וכמה אנשים שהתנגדו גם הם, או ליתר דיוק עמדו על שלהם בתוך מציאות מוכתבת ומקובעת כלשהי. אני חושבת שזה מעניין מאד שכולן בסיפורי היו נשים, החל מחבורת הבנות בכיתתי ועד לשרת החינוך. יכול להיות שאם היה יושב בצמרת השלטון שֹר חובש כיפה היה העניין נגמר אחרת לגמרי.

כיום, בישראל של שנת 2014 אני בטוחה שעוד קיימות כמה שיטות חינוך אשר בתוכן ילדים מרגישים כלואים בתוך פרדיגמה המנסה להכתיב להם מי הם, הרבה לפני שהם מבינים כי הם יכולים לבחור בעצמם. או שאולי, כמו שאומר קן רובינסון באחת ההרצאות המרתקות ביותר שראיתי על חינוך: מערכת החינוך גם ככה בעיקר נועדה להכשיר עובדים לעתיד, כך שיצירתיותו של הילד אינה בראש מעיינינו.

לסיום, הנה ההרצאה מעוררת ההשראה…

סוף

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>