Loading | טעינה

שישי 13:30

לדעתי המילה "תודה" הרבה יותר מגניבה מהמילה "סליחה", אך לצערי איננו נוטים להדהד אף אחת מהמילים הללו בצורה קולקטיבית, רוב ימות השנה. בכל שנה בסתיו, כשמגיע יום כיפור, אני שמחה על שיש יום סליחה, כזה המשותף "לכולם". טוב, לפנינו כמה עשרות שנים עד שכל העולם יחגוג במשותף חג שאינו מבוסס על היסטוריה או מלחמה. ואולי כשזה יקרה כבר נדע להבחין בכך שהצורך בחג כזה או אחר נולד מתוך רצון בסיסי משותף.

אם הייתי יכולה להמציא שם לחג כלל אנושי שכזה, אז הייתי מתחילה במספר רעיונות היושבים לי בראש כבר זמן מה. קודם כל, חג הילדים. לא יודעת בדיוק איך נחגוג אותו, אבל אפשר בהחלט להתעורר השראה מ’יום הילד’ בברזיל, יום מופלא שבו בכל פיסת ארץ מוקמות משחקיות המתמלאות בהורים וילדים שמשחקים יחד עם הורים אחרים וילדיהם. שנית, הייתי הולכת על יום הסבלנות, אבל באמת שאין לי מושג איזו פעילות חגיגית יכולה להתאים לכלל המין האנושי בחג שכזה. אשמח גם לחגוג את יום המוזיקה, יום ההקשבה, יום הזכות, יום הפעילות הגופנית, יום התודה, יום הסליחה, יום הבחירה, יום השמחה, יום האדמה, יום ה… בעצם אפשר לחגוג יום-יום, כי באמת כל יום הוא חג ורעיונות יש לי בשפע.

עכשיו, ברור שיש הקופצים וטוענים " אבל כבר יש יום כזה!", וחכמולוגים שמספרים לי על יום-האישה ויום-כדור-הארץ, כאילו שלא שמעתי עליהם מעולם. כן, אני לא טוענת שאני ממציאה את הגלגל, זה יהיה טיפשי, אך אני כן גורסת שהחגים האוניברסליים הללו נחגגים למעשה רק ע"י איזושהי אליטה אנושית שמאמינה שאם היא יודעת ומבינה דבר-מה אז זה כנראה מספיק כדי לקרוא לזה חג אוניברסלי. אני ממש מצטערת (וזה רק ביטוי), בזמן שראש העירייה מדווש על אופניים סולארים בכיכר רבין, יש ילד בן עשר באפריקה שלא ראה מנורה נדלקת מימיו, כך שהקשר בין השניים לא רק שאינו קיים, אין גם כל ניסיון או הכרח לקדמו באופן פרקטי.

יום הערבות ההדדית, עוד יום שאני רוצה להוסיף, אפשר?

הכל אפשר, אבל השאלה היא מי עוד רוצה לחגוג? ובכלל מה כל אחד מוכן לעשות למען שנחגוג יחד בשמחה. לעניות דעתי, בתור התחלה בכלל לא מדובר בעשייה משותפת, אלא בחוסר עשייה מקבילה. כל אחד צריך לוותר קצת על הניסוח שעליו גדל ולזכור שאין דבר אשר באמת חקוק בסלע, מה שדורש אומץ לב, ביטחון וסבלנות. למשל, אין שום סיכוי שאדם נוצרי-גרמני ישוש לחגוג את יום הסליחה היהודי אם אנחנו נמשיך להדהד את המשפט ".. בחר בנו מכל העמים". או לסרוגין, למה שיהודי ירצה לחגוג את יום האדמה בעוד זה מסמל את הקיפוח שערביי ישראל חוו מאז קום המדינה. אבל אין לי רצון להיכנס לעומק הדברים ובטח לא עכשיו, כי הרי אי אפשר להעביר תורה שלמה על רגל אחת, נכון?

אני רוצה לסכם כי עוד שנייה מגיע גדי החמוד כדי לעזור לי להעביר את דבריי לביתי החדש בשדרות, והייתי רוצה להגיע בזמן כדי לבשל ארוחה נהדרת ולהירגע לפני כניסת הצום. אני מקווה שהרעיון הכללי הועבר ורוצה לבקש סליחה מכל מי שמילותיי/מעשיי/לחניי פגעו בו/ה בשנה האחרונה.

שבת 19:00
עכשיו אני מבינה שיש הרבה מה ללמוד על הבעת סליחה ושתפקידו של יום הסליחה בחיינו הוא להשתקף על שאר הימים, לא יותר. יש חילוניים אדוקים אשר בזים ליום כיפור ומנגד יש אשר מנצלים את היום הזה לסליחה מבלי שהם מרגישים מחוייבים לחמלה בכל יתר ימות השנה, אך אם היינו מקמטים את משמעות יום הסליחה לכדי סיפור ילדים קצר של חמישה עמודים ומוציאים כל ניסוח פרשני-אינרסנטי שהוחדר למסורת בעבר המאד רחוק, אני חושבת שיום הסליחה יכול היה להיות יום המצביע על יחד אוניברסלי משמח וסלחני במיוחד.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>