Loading | טעינה

משפחה זה דבר נהדר. מה שנהדר בה זה שהיא מראה (סטייל משקפת) ומכווינה, בין אם לטוב ובין אם לרע. בעצם משפחה זה עד הסוף המר, זה מה יש, אין אחרת. עד שהמוות יפריד בינינו. משפחה זה הקצפת שמתחת לדובדבן, הדאגה שמאחורי האנוכיות, האתגר שמתחת לחלום, הפנים של המציאות מבעד לשקרים ולתירוצים. משפחה זה משפחה.

לי יש משפחה מאד מיוחדת! טוב, זה די נורמאלי, לכל משפחה שריטה משלה והמקומות שבהם היא יכולה להטריף את הדעת והלב של כל השותפים בה. יחד עם זאת, אני ממש שמחה על שיש לי משפחה כי יש אנשים שאין להם והם לבד. ולמרות שלא משם אני שואבת שמחה, לפעמים אני מצליחה להיות שמחה, על אף המשפחה המיוחדת הזו שיש לי.

      עכשיו, נגיד אני יושבת עם אליהו, איש בלי בית שנתן לי עגלת-סופר במתנה, ואני מספרת לו על הבדידות שלי ועל המשפחה "הדפוקה" שלי. מה הוא יעשה עם זה? נגיד אני מספרת לו שיש לי אמא ואבא שנותנים לי לגור בבית שלהם בגבעתיים, עם מזגן בכל חדר, מקרר מלא בכל טוב ושתי מכוניות חדשות, ואני עדיין מרגישה שאני לא באמת מקבלת את מה שאני הכי צריכה. כי מה שאני צריכה, זה לא מה שכל חיי סיפרו לי שאני צריכה. מי אני שאתלונן מולו? אילו כלים יש לו כדי להתמודד עם המצוקה שלי? הרי באותו הרגע, הוא בעצמו רק ההשתקפות של מה שהייתי יכולה להיות אם רק היתה לי משפחה אחרת בתכלית.

     אני ממש לא יודעת אם הייתי מסוגלת לגור ברחוב ולאסוף בקבוקים כדרך חיים. לעומת זאת, אם אני מאמינה שאני מסוגלת לעשות כל דבר, ואני מאמינה שאני מסוגלת לעשות כל דבר, אז אולי בעצם כן הייתי מסוגלת להגיע למצב שבו הרחוב הוא הבית שלי והאנשים החולפים על פניי הם החלומות והסיוטים הכי גדולים שלי. כי אם אני מסוגלת לעשות כל דבר שאני רוצה, אז בטח אני גם יכולה לבחור שלא לעשות את כל הדברים שאני מפחדת מתוצאתם, ואם למשל הייתי בן אדם שלא מצא כל חייו שיתוף פעולה בריא אחד, אז למה שאני בכלל ארצה לשתף פעולה עם אנשים ועוד כאשר ברור שכולנו חלק מאיזו מערכת סבוכה של חוקים שלא מבינים איך להתמודד עם אנשים ורגשותיהם. 

למעשה, זה כמו עם כל הרגשות. אם אליהו היה מרגיש מתישהו שמישהו אוהב אותו ללא גבול והיו מספרים לו אילו יכולות שלו, אפילו אם לשבריר דקה, אז אולי הוא היה יודע איך זה מרגיש והיה יכול לדעת למה הוא שואף להגיע. אך אם כל חייו לימדו אותו להתלונן ולשנוא ולשקר ולהיות אנוכי, ולא זרקו לו אפילו מילה טובה אחת, אז למה שיצפה שחייו יולידו משהו אחר?

לכן אני אומרת "טוב שיש משפחה". כי בחוויה שלי, המשפחה שלי העניקה לי לפחות קצת מהרבה מאד דברים, כך שאני רק צריכה למצוא דרך לצמוח במקומות שעושים לי טוב, ואפילו להצמיח אחרים בעזרת קצת יותר ממה שפעם נתנו לי פחות. בשפה המקצוענית קוראים לזה "חסך", אבל הדימוי של פריחה מעורר בי השראה גדולה בהרבה ומעודד אותי לרצות להתמודד עם מה שיש ולהתעסק פחות במה שאין.

אני מבקשת את סליחתכם, אבל לפעמים אני תוהה אם מישהו במשפחה שלי אי פעם אשכרה לימד אותי לתת אמון או להגיד סליחה. אני לא מצליחה לזכור מתי קיבלתי שיעור כזה מהוריי, לצערי. ואולי גם הוריי בעצמם מעולם לא חונכו לאמון ולחמלה. אז אם ברצוני להשריש מציאות חדשה בביתי, עליי לשאוב את שתי התכונות הללו ממקורות חדשים ולנסות להביא עוד ועוד מהן לחיי ולחיי משפחתי. לסיכום, מעניין מה היה קורה אם היינו רואים רוב הזמן את הטוב בכל דבר ומוצאים כל יום קצת זמן לעשות משהו טוב עבור מישהו אחר. מעניין מה היה אם אליהו היה פוגש כל יום לפחות אדם אחד שהיה אומר לו שהוא אהוב ומעניין איך חיי היו משתנים כתוצאה מכך שאליהו היה מרגיש יותר שמחה. והכי מעניין אותי מה עליי לשנות בעצמי כדי שאליהו יפרח, ישמח ויימצא בית. מעניין.

סוף

* השראתי לניסוח זה של כל שאלותיי במאמר זה, הקוד

* לתמיכה כלכלית בי וביצירתי, גשו הלום

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>