Loading | טעינה

אף אחד לא בא וזה כל העניין // ומצידי אני וקפסי עד מחר // אף אחד // לא בא // וזה לא מאוחר // ומצידי אני אני אני….

ככל שהזמן חולף אני לומדת לעוף גבוה יותר, בכוחות עצמי ולהקשיב ללב שאומר לי לאן. זה קורה תוך כדי שאני מחפשת הגיון בריא, בקרקע ובכלל. מחפשת הגיון, מחפשת בית, מחפשת סקרנות ותשוקה.

מצחיק, אבל למעוף שלי יש צורות רבות של סוגי התנהלות במגוון רב של מישורים. למשל, כשהוא בוחר ללכת נגד הרוח אז נדמה לי שיש חבורה של אנשים הנושפים בכיווני ומאטים אותי, כביכול בכוונה, בעוד שאני מאמינה כי אני ‘בסך הכל’ מנסה להפנות את תשומת לבם למה שמניע אותם מהכיוון השני. או שלפעמים, הוא עושה כל שהוא יכול כדי לשחרר כל שריר ולהתאים עצמו לכיוון הרוח, כדי להרגיש טוב לרגע, לחוות את התנועה ולעוף יחד.

אני חושבת שרוב חיי עפתי לבד. כי גם כשרציתי לעוף יחד לא ידעתי איך או שפחדתי להיכשל או לאכזב, אז יצא שעפתי לבד. זה מאד מתסכל, אתם בטח יודעים, אבל אני חייבת לומר שזה גם מעודד התבוננות מעמיקה, בחירה מחדש ואף מעורר לא פעם רצון לפעולה שאולי, רק אולי, תניב תוצאות מרשימות אף יותר.

**

לפני כשבוע הכנתי פרזנטציה בנוגע לפרויקט חדש שברצוני להריץ פה על האדמה הטובה. אבל אף אחד מבין מוזמניי הטובים לא הגיע. טוב, האמת היא שהגיעו שני אנשים אך אני רציתי לשתף את חלומי עם הרבה אנשים, כאלו שנקראים בפי "הקהילה שלי".

עכשיו, אני חייבת לציין שאם הייתי נשאלת ‘האם ישנה קהילה של מוזיקאים במדינה הזו?’ הייתי אומרת שלא. הייתי אומרת שיש כמה קבוצות של מוזיקאים אשר שיתוף הפעולה ביניהם הוא נוח וטוב להם, אך בהחלט איני מרגישה שאנחנו קהילה אחת מגובשת בעלת מטרה דומה. למעשה, הדבר היחיד שדומה בינינו הוא שאנחנו בעלי כישרון ויכולת התמדה, אך זה כשלעצמו אינו מבדיל אותנו מהפוטנציאל הגלום בכל שאר האנשים בעולם, וכידוע לכל, אי אפשר לקרוא לאנשים בעולם קהילה. לא כרגע, לפחות.

**

הדבר היפה שנתגלה כתוצאה מהכישלון שחוויתי זה שאני יכולה לבוא מוכנה עם פרזנטציה מרשימה ושאני מבינה שעליי לבחור בקפידה את המוזיקאים אשר ברצוני ליצור איתם מציאות חדשה (כי ככל שהפער בין הרצונות שלנו גדול יותר כך יהיה לי קשה יותר, ואני מחפשת קלילות והנאה). הבנתי גם שאין כל דרך או סיבה שאהיה תלויה בהסכמתו של מישהו ושעליי לפנות לתמיכה ממקורות שונים בתכלית ולהסכים לפעול אני בשירות החלומות שלי, כי אחרי הכל הם בראשיתם החלומות שלי. במילים אחרות, האחריות על הגשמת חלומותיי היא קודם כל שלי.

אז עכשיו, לאחר שהפגתי עוד קצת מהפחד הזה שמתקיים בי יום יום ללא תשובה ברורה אחת, אני יכולה להתחיל לשמוח בחלקי ולהבחין בכך שאני לא באמת לבד ושאם אתחיל ללכת, מי שיצטרף יבוא מרצונו החופשי. אמן!

העגלה הראשונה שעשתה אנה ומפעיל אדם טוב לב בשם שלום, שמתעסק בשינוע ברזל ומכירתו

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>