Loading | טעינה

הפעם היחידה שבאמת הייתי צריכה משהו ממישהו היתה כשנולדתי. הייתי צריכה מאמי שתניק אותי, מאבי שיהיה טוב אלינו ומשניהם שישמרו עליי מכל רע. הייתי מוגדרת בתור תינוקת, האמינו כי מעשה אהבה הוא שהביא אותי לחיים והרגישו שמחה גדולה על כך שהגעתי. מה זו שמחה? אפילו חגגו לי יום-הולדת חצי שנה עם חצי עוגת בננה ונר אחד שלם, חצי לחצי השנה הבאה.

לאחר שנים מספר, ברגע שפיתחתי דעת, התחילו להגדיר אותי ככה וככה והייתי שומעת הרבה ובחצי אוזן את המשפט "היא לא מבינה על מה היא מדברת". תחילה כמובן דיברו עליי בגוף שלישי כאילו שאני לא קיימת, אך עם השנים הופנה הפזמון החוזר, באומץ רב, ישירות לפרצופי ההולך ומתלהם. טוב, כשעוד הייתי נתונה בחסדי זוג ההורים החביבים שלי, לא היה מה להבין או לא להבין, שלא לדבר על להתנגד להגדרה שלהם אותי. מה גם ההגדרה שניתנה לי היתה די מדוייקת, נוכח העובדה שבאמת הייתי תינוקת ולא היה צורך בהגדרה אחרת מזו שחלה עליי. במילים אחרות, לשון הובילה לקונפליקט, מה שהפך את העניינים להרבה פחות נוחים עבור כולם.

שינוי

הרבה פעמים אני נתקלת בהורים שמספרים כי הם חשים געגועים לאותה תקופה בה ילדיהם היו עוללים קטנטנים ו"בלתי מזיקים". אני יכולה להבין אותם, גם לי לפעמים יש חשק שאנשים סביבי לא יוכלו להגיב לדברים שאני אומרת. בכל מקרה, ככה זה, וכנראה שיש סיבה לכך שתינוק מסיים את כהונתו כתינוק ומתקדם בחיים, וגם אם אין סיבה טובה, זה עדיין ככה, וטוב מאד שלאנשים יש את היכולת להתפתח ולפתח חשיבה, אמונה או סתם להרגיש, כי אחרת היה פה די משעמם.

אז יופי, בואו נסכם שתינוק הוא תינוק ואדם הוא בר דעת, הבחנה, השפעה, בחירה, רגש, יצירתיות וכולי וכולי. וממש כפי שאוטו גלידה עמוס בטעמים וגוונים, כך גם אנשים. ובעצם למה לי או לכל אחד אחר להתפלסף או לערער על כך, שכן האמת היא דבר פשוט בהרבה מכל פילוסופיה שהמוח שלנו מסוגל להמציא.

השפעה

אני לא יודעת אם אני טועה ואין לי מושג אם אני צודקת, כך או כך הבנתי שצדקנות מובילה לשליטה, ושלשתיהן אין עוד תועלת בחיי, בהן צדקי. זה נכון שתינוק מתחיל את חייו כיצור חסר יכולת התגוננות, ושכל קיומו תלוי בהוריו, אך הבעיה מתחילה כשממשיכים לשחק במשחק השליטה והכבוד, גם במקומות שאין בו צורך קיומי. הרי תפקידים התחלפו ותפקידים ימשיכו להתחלף, תינוקות יגדלו, רגשות יעברו מדור לדור ואהבה תוכל להיות חלומם של אלו אשר התנסו בה, לפחות קצת. וכל עוד יפעל החזק להחלשת החלש, על חשבון הרצון להתקרב אליו (ולהיפך) לא יהיה שינוי בחוקי המשחק ורובנו הגדול נמשיך להיות קשי יום, עניים וממורמרים שמאשימים את הממסד בכך שהוא מנצל את התנהגותנו העדרית. אבל אני חייבת לומר שמה שאני הכי אוהבת בתקופה הזו שבה אנחנו חיים זה שהחזק רק חושב שהוא יכול לומר לחלש כיצד לחיות, בזמן שהחלש סוף סוף מתחיל להבין שהוא בעצם החזק, ושאם הוא רוצה לצאת לחופשי, אז מחובתו להגדיר מחדש את המילים "עצמה" ו"חולשה" ולהפסיק ללכת שולל אחרי כל מה שמספרים לו בחדשות. זה די פשוט, איך שאני רואה את זה. עכשיו לעבודה.

סוף

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>