Loading | טעינה

כמה מילים על טרילוגיית הפרקים הראשונה של "שוטף + אזרח":

החיים במדינת ישראל קשים הרבה פחות מברוב המדינות בעולם, אני מניחה. אני לא באמת יודעת, אך אני מנחשת שבאמת יש מקומות גרועים בהרבה. יחד עם זאת איני מעוניינת להסתפק בטענה זו כדי לפתור את עצמי מטיפול בכל בעיה, קטנה ככל שתהיה, אשר עולה עבורי במדינה בה אני חיה. הרבה בעיות שמתקיימות ביני לבין המערכת כנראה תקפות לחייהם של עוד כמה אלפי בני אדם החיים פה, אז מתפקידי לדבר ולחשוף את הדברים שבדרך כלל נוטים ליפול בין הכיסאות, כפי שאני רואה את חובותיי לחברה. החוקים של המדינה, התרבות שאנחנו חלק ממנה, השלטון שאנחנו מקבלים על עצמינו, השיטה הרווחת, כל אלו משפיעים על חיי ועל חיי האנשים היקרים שחיים מסביבי, לטוב ולרע.

שלושת הפרקים הבאים עוסקים בהתנהלותי מול מערכת המשפט בישראל ובהתנהלותה ואני חושבת שהבעיות המועלות בפרקים אלו אינן קטנות מספיק כדי להתכחש אליהן. מהן הבעיות שאני מדברת עליהן? ראשית, העובדה שאין אופציה של עבודות שירות למי שאין לו כסף. שנית, העובדה שזכויות האסיר אינן שקופות מבעוד מועד, או במילים אחרות, אזרח פשוט כמוני אינו יכול להבין מה החוק אומר מבלי להתייעץ עם עו"ד מומחה. ולסיכום, בתוך הכלא, כמו בחוץ, יש אפליה כלפי מיעוטים ונשים, אין חופש דת (שלא ככתוב באתר השב"ס) ומטפלים באלימות בעזרת אלימות, פשוטו כמשמעו. זהו. היו שלום וצפייה מהנה.

***

פרק ראשון "חסר שם". אחרי המשפט, לפני גזר הדין. צולם ב-28.10.2012.

***

פרק שני "מה קורה?" (כולל תרגום אנגלית). אחרי גזר הדין, לפני ריצוי העונש. צולם בין ה-28.11.2012-8.12.2012.

כמה מילים על הפרק השני:

אני שומעת כל מיני תגובות מאנשים על הסיפור הזה שאני מספרת כאן. רבים מביעים דאגה גדולה, הוריי מציעים לשלם את הדוח ואחרים פשוט מבינים את העיקרון הפשוט שעומד מאחורי פעולותיי ותומכים בי לגמרי (אה, ויש אחת שמאמינה שאני משחקת אותה קדושה מעונה וחושבת שהיא צריכה ללמד אותי שיעור… על הקיר שלי בפייסבוק). אני אישית לא תמיד מבינה מה אני עושה, אבל אין לי בעיה עם זה, כל עוד זה מרגיש לי נכון. מה שיפה פה זה שהסיפור הזה מצליח לעצבן אפילו אנשים שמצויים לרוב בתרדמת חברתית ונוטים להתעלם מהקשר שבין האפאטיות שלהם לכך שהשלטון נעשה גרוע יותר מיום ליום. לא שאני רוצה לעצבן מישהו, אבל אני שמחה להעיר את מי שרק אפשר לנוכח הטמטום המשווע של מערכת המשפט בארצנו.

האם אני אמורה לשתוק רק מאחר ויש מקומות גרועים יותר שבהם אפילו אין משפט "צדק"? האם אני אמורה להתעלם מהקשר של זה לאיך שהמדינה מעריכה אותי בתור אמנית הפועלת בתוך חברה? האם אני אמורה להתכחש לקשר שביני לבין אנשים כמו משה סילמן? לא נראה לי, לא. ככל הנראה אני אמורה להיות בדיוק מי שאני, ולקשר בין כל מה שאני יודעת ומרגישה למה שקורה לעוד אנשים סביבי. זו זכותי המלאה, כמו שזו זכותם של כל שאר האנשים בעולם שלנו. לחיינו!

***

פרק שלישי "Kele le le". נערך לאחר ריצוי העונש בתאריך 12.12.12.

***

לקריאת מאמר הסיכום בנושא הכלא, גשו ל"חובות מול זכויות".

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>