Loading | טעינה

[נכתב בתאריך 26.7.2012]

שלום

כולם מדברים על צדק, אף אחד לא מדבר על שלום. ומי שמדבר על שלום אינו מקשיב למה שכולם רוצים, כך שהשלום שהוא מדבר עליו, אין בו צדק. כן. זה מסובך למדיי ובאמת ‘כמה עוד אפשר לדבר על זה?’. הלא מרוב דיבורים שכחנו שיש לנו לב ומרוב שהזנחנו את הלב, קשה לנו להתחבר להיגיון ממקום מכיל ולהיזכר עד כמה אנחנו בעצם דומים, על אף הייחודיות הגלומה בכל אחד ואחת מאיתנו ועל אף שמספרים לנו אחרת. במילים אחרות, קיים פער והוא עצום.*

למעשה, תמיד היה פער, זה לא חדש. אך הכלים העומדים לרשותנו על מנת לגשר על הפער משתנים כל הזמן. ולמעשה, הפער שנוצר בין הדורות בארבעים השנים האחרונות, עם המצאת המחשב, האינטרנט ושקדי המרק, גדול בהרבה מכל פער שהכיר המין האנושי עד כה, אם בכלל אפשר להשוות. ואולי בכלל ניתן לומר שהפער גדל ככל שיש יותר כלים. בכל אופן, זו בדיוק הסיבה שהמהפכה שלנו עתידה להיות אחת הגדולות ביותר בהיסטוריה של המין האנושי. כן כן, שלנו שלנו. מאיפה אני יודעת? אני לא יודעת, אני מרגישה.

הרי מאז ותמיד היו מהפכות והן התרחשו באותה תדירות על פיסות הטבע עליהן השתלט האדם, מאז שחי במבנים קהילתיים של יותר מ-150 יחידים*. הן מתעוררות אחת לכל ארבעים שנה, פחות או יותר,כאשר קם אדם אחד שמצליח להבעיר אש בעיניהם של מאות אלפי צעירים ונוגע בנקודה אחת מהותית אשר נוגעת בחיי רוב האנשים החיים תחת אותו משטר. ותמיד היה זה הדור הצעיר אשר יצא מכליו אל מול אותן בעיות של שליטה כוחנית ומסיבית של נתח מאד קטן באוכלוסיה בנתח מאד גדול בה. אז מה בעצם כל כך מיוחד בשנת  2012 אם הכל כזה ‘אותו דבר’?

עכשיו

השבוע ישבתי במרפסת עם חברים וניהלנו שיחה על הרבה מאד נושאים. הסכמנו לא מעט, גם כשניסחנו את הדברים מעט אחרת, והעלינו רעיונות אינספור לחוקי- אדם חדשים אשר עשויים להועיל לשינוי גדול להתרחש מסביבנו. אחד מיריביי הטובים לשיחה ציין כי לדעתו, המנהיגים הצעירים של העתיד יצטרכו להביא את השינוי, אך אני סירבתי בכל תוקף. לצערי, זה ממש לא מדויק. כלומר, זה מאד נכון אבל האם נכון לנו לחשוב כי כשאנחנו נשלוט אז נהיה חכמים יותר מהשלטון הנוכחי? האם נכון לנו להאמין כי בינינו לא יקומו עשירים שיתחזרו להתנהג כאילו מגיע להם הכל? האם נכון לנו לחשוב שכשאנחנו נשב בשלטון, בשיטה כזו או אחרת, אנחנו נדע איך להתייחס לדור של הילדים שלנו כך שלא יצטרך לצאת לגור באוהל ברחוב ולצעוק לעברנו מבעד לשלטים זועמים? מדוע אנחנו בטוחים שאנחנו שונים כל כך מהדור של הורינו? הרי לפעולות שנבחר לעשות בקרוב יש משמעות גדולה הרבה יותר מכל פעולה שנהיה בטוחים כי נצליח לעשות כאשר נשתלט על העולם, אז למה בדיוק אנחנו מחכים?

בעיניי זו כל הבעיה. הפער קיים, תמיד היה קיים ואם לא נטפל בו יחד מ-ע-כ-ש-י-ו אז הוא ימשיך להתקיים, אולי עם נוף שונה בתכלית אך באותו האופן. תקנו אותי אם אני טועה, אך נדמה לי כי מעולם לא ישבנו שני דורות לשיחה בוגרת שמטרתה המרכזית היא להגיע בראש ובראשונה להסכמה על שהפער הזה בכלל קיים ושיש לגשר עליו בדרך כלשהי. כלומר, ברור שיש יוצאים מין הכלל. למשל אתמול לאחר שנפל לי האסימון ישבתי עם אבי לשיחה כזו. זו היתה השיחה הנעימה ביותר שאי פעם ניהלתי מול אבי. עד אתמול לא טרחנו לתקן את הבעיה עצמה כי היינו עסוקים בתיקון אחד של השנייה, אך אמש יצאנו שנינו מהסלון עם נקודות למחשבה ועם ההחלטה המשותפת ששיחה זו הולכת להמשיך בינינו עד אחרית הימים, כדי להבטיח שיהיה לנו טוב ביחד. זו רק דוגמה שמשקפת את העובדה שיש כבר בני אדם שהחלו לגשת לפתרון הבעיה, אך מה שאני מדברת עליו זה שינוי קולקטיבי שייווצר באופן טבעי רק לאחר שכל בית בעולם ישב לשיחות מסוג זה. אפשר לחכות שהשיטה תשתנה ושנעמוד בראש, אך אני בעד להתחיל עכשיו, איש אישה וילד/ה בביתם.

לעבודה

אנחנו משתמשים בהרבה "ניגודים" שלימדו אותנו בדרך ומאמינים שהם הגורמים לבעיותינו כחברה. ערבי-יהודי, אשכנזי-מזרחי, עשיר-עני, נדיב-קמצן, שמאל-ימין, דתי-חילוני, גבר-אישה. אך אנחנו שוכחים כי קיים חוט אחד שמקשר בין כולנו, בדיוק כפי שנעלם מתודעתנו כי מוחמד בועזיזי התחיל גל של מחאה משותפת לכל הצעירים בעולם כולו, לראשונה בהיסטוריה. כן, הפערים עצומים בין תרבויות, בין המינים ובין הדתות ותמיד יהיו אלו שיישאפו להגדיל את הפערים הללו כדי לשלוט בנו בקלות. אך אל לנו להיכלא אל אותן רעיונות ישנים וחשוב שנזכור כי קיימת נקודה אחת בה כולנו דומים להפליא, משולש אנרגטי-פיזי נהדר שנקרא בית. אבא, אימא, ילד. שכל, לב, חיים. זה הכל. עכשיו לעבודה.

סוף

* ידיעה שלמדתי מתוך ספר שנקרא "תולדות המין האנושי"- מומלץ!

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>