Loading | טעינה

מה הקשר בין "בור" לבין שיטת הממשל והבחירות אליהם אנחנו מתכוננים בארצנו?

להצבעה בפייסבוק בנושא קיום משאל עם בישראל, לחצו כאן. אם זה לא עובד, אז וודאי אינכם מנויים אצלי בקיר הפייסבוק או שאינכם חבריי שם. מוזמנים להיות מנויים- לחצו כאן.

בור

לפעמים אני נופלת לבור, ובדרך למטה אני נוטה לדבר עליו כאילו אני כבר יודעת עליו הכל, עוד לפני שהבנתי למה בחרתי ליפול. זו לכעצמה בעיה, או לפחות ככה אני בוחרת להגדיר את הסיטואציה העל זמנית הזו שכרגע בחרתי לכתוב במילים. כך או כך, אם אתם ערים למצב החברתי/סביבתי שבו "מתבוסס" העולם שלנו בשנים האחרונות, תוכלו לגלות שזו לא "הבעיה" שלי בלבד.

רגע! רגע, מה הקשר עכשיו לעולם, הלא דיברתי על מצבי הנפשי, מה אני מתחמקת? ישר אני מברברת. למה זה? לא יודעת, הרי בכל פעם שאני מנסה לענות על השאלה למה, אני ממציאה מלא שטויות. חלקן מנוסחות יפה ואף יצירתיות מאד אך לא משנה איך או מאיפה אני מנסה להבין מדוע נפלתי לבור או למה זה מגיע דווקא לי, אני יודעת שאני ממציאה, ושכדאי לי לשוב ולחוות את ההרגשה, ורק לאחר מכן לנסות לשנות דווקא אותה, בפשטות ככל הניתן.

אבל איך משנים הרגשה, איך? אלו כלים יש לי כדי להחליף אותה במידה והיא בלתי נעימה לי? ועד כמה אותה הרגשה מושפעת ממה שהספקתי לחשוב מהרגע שהופיעה לראשונה, ועד לרגע שבו הבנתי שברצוני לשנותה? אחד הכלים הנפוצים ביותר לשינוי הוא כמובן הניסיון לשנות את האובייקט האנושי/סביבתי אשר עורר בתוכי את ההרגשה מלכתחילה, אך ניסיון כזה מגביר לרוב את אי הנוחות [מניסיוני כאישה החיה במאה ה-21 ואשר טרחה לעיין בספרי היסטוריה ולצפות לא פעם בחדשות היום]. לא חשוב עכשיו, בכל מקרה אחליט כרגע שלא להתייחס לכל "כלי שינוי הרגשה" שמתיימר לעזור לי בעוד הוא פוגע בחירות של מישהו אחר.

נסכים שיש מספר כלים שיכולים לעודד שינוי בהרגשה, חלקם כשרים יותר וחלקם כשרים פחות. נסכים? כך או כך, אני מאמינה שכולנו מחפשים קצת שקט, כזה שאפשר לשמוע אפילו בתוך ההמולה, מה שאומר שמבחינתי שווה יהיה להעניק לנושא זה תשומת לב מעמיקה, לאורך זמן. כמתבקש, אחד הכלים להתמודדות עם רגש בלתי נעים הוא להיות לרגע בשקט, כי עצם הפעולה תעניק תחליף לכל המילים שהייתי יכולה להמציא על מנת לפרש את ההרגשה [תוך כדי שאני שותקת אני גם יכולה לשקול להקשיב לניסוח של הדברים המסופרים בתוך ראשי ומפעם לפעם אף לבחון את החזרות המופיעות ואת משמעותן עבורי]. כך או כך, שקט מעודד שקט, זה בטוח.

אבל המין האנושי חלש במיוחד בהשגת שקט, מצב אשר נוטה להחמיר מאז שהמצאנו מלא מילים, כך שאסתפק כרגע באימון אישי נוסף לפני שאני מעזה לרמוז שאולי כדאי יהיה לתרגל שקט בצורה קולקטיבית. מה שבטוח זה שאחרי שאתרגל מספיק ואהיה ‘שתקנית מקצוענית’ המכילה את הרעש המתקיים מסביבה ובתוכה בענווה, אשמח להציע לתושבי מדינתי שמעתה והלאה ילמדו תלמידים בישראל על השואה כהיסטוריה בלבד וכי דקת הדומייה הזו, אשר אפילו נכפית על ילדים בני חמש, תהיה מושתתת על רעיון אחר בתכלית.

הייתי מאד רוצה להישאר תכליתית, להמשיך לדבר על מפח הנפש האישי שלי, לסיים את הסיפור ולהגיע לשורש העניין. אבל אני לא בטוחה שאני רוצה להמשיך לדבר דווקא על זה ואני לא בטוחה שאפשר להגיע לשורש העניין שלי באמצעות קריאה של מאמר אחד בלבד. למעשה, אני מאד רוצה למצוא דרך לקשר בין התייחסותי למפח הנפש האישי שלי לבין התייחסותה של "השיטה" [או התרבות] למפח נפש מדיני קולקטיבי, אבל אני לא יודעת איך עושים את זה בדיוק. אולי, כמו שרבים אומרים לי לאחרונה in my face, זה קשור לעבודה שבזמן שאני מנסה לקשר את השניים, אני כאמור שרויה בתוך מפח הנפש הקולקטיבי אשר אני מדברת עליו, וכשאני מדברת מתוכו, זה נוגע לאנשים במפח הנפש שלהם וקשה לראות משם אור.

***

כשהייתי ילדה בת עשר עשו עליי חרם חברתי אשר כתוצאה ממנו נולד אצלי חוסר ביטחון לא קטן. מאז עברו 22 שנה שבמהלכן הצלחתי להחזיר את אמונתי בכישוריי הייחודיים. היום אני מבינה את קנאתן של אותן ילדות אשר הנהיגו את העדר הכיתתי לגנות אותי בשם "קופיפה" ולשלח לעברי פתקי נעצה בשיעורי חשבון, אך כשהייתי בת עשר לא הבנתי מדוע אני צריכה להיות סובלנית כלפיהן. לפרקים אני עדיין מפחדת ממצבים חברתיים מסוימים, אך אם אני יושבת בשקט עם אותה תחושה, אני מוצאת שיש אור בקצה הבור וכל שעליי לעשות זה להסכים לצעוד בשמחה לעבר הבור הבא.

אולי

כושר ההמצאה שלנו הוא מה שהכי מפחיד ומה שהכי יפה אצלנו, האנשים, באמת אני חושבת. כי לפעמים אנחנו מצליחים לעשות עם זה טוב. כש"המצאנו" שיש אלוהים בשמיים, ראשית רצינו לכתוב את ההיסטוריה, ושנית רצינו להסביר לעצמנו את המעשים שלנו, למצוא מקום משותף של תקווה ולהבין שיש עוד הרבה מאד דברים שאנחנו בעצם לא יודעים או שאינם בשליטתנו. מה שכן, לא תארנו לעצמינו מצב שבו בן יסקול באבנים את אמו לעיניי כפר שלם או שעשירון עליון [או מאיון] "ישלוט" בתודעתם של שבע מיליארד בני אדם באמצעות כסף. אני לא יודעת מה הקשר של כוח עליון, לבין כוח של אנשים, לבין הרצון שלי לשקט, לבין "שליטה", לבין כסף, לבין המציאות הזו שמשתנה מול עיניי מיום ליום, אבל כנראה שהקשר הוא שהחלטתי לכתוב את המילים ועל כן ישנו קשר. מה שבטוח זה שאני מרגישה בוודאות שכדאי מאד שהרבה מהכסף הזה [בעולם] יעבור במהרה לאנשים שעוסקים במוזיקה, לטוב ולטוב פחות. למה, מה הקשר? שאלה טובה. שנשמור משהו לפעם הבאה?

 סוף

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>