Loading | טעינה

פורסם תחת בלוג,חוק |

אני חושבת שבכל יום יש לי איזה עשרים רעיונות לפרויקטים מגניבים שהייתי שמחה להוציא לפועל, אך בסופו של דבר אני דולה אולי רק אחד טוב ואיתו אני הולכת, אחרי שמחקתי מהרשימה את כל הרעיונות שמפריעים לי לסגור את החודש או שמצריכים ממני כסף שאין לי. לפעמים אני טורחת וכותבת מכתב בקשה לכסף או לשווה ערך לכסף. אך לרוב אני פשוט מניחה לרעיון להתבשל עד לרגע שבו יווצרו התנאים לביצועו על הצד הטוב ביותר.

פורסם תחת בלוג,מוזיקה,שוטף + מוזיקה |

זה הפרק השלישי הרשמי והאחרון בטרילוגיה הזו מתוך "שוטף + מוזיקה". כמו כן, הפרק הזה, "דרושים אורכות רוחות חדשים ועורכים" מתפרסם רק פה, בלעדית באתר הבית, כפי שדרשה ממני מנהלת האתר, אני ;)

פורסם תחת בלוג,התנהגות חברתית,מוזיקה |

בכל מקרה, בעודי מתמקמת לצד השוטרים, אלו אשר אמורים להעניק לי תחושה של בטחון, פנה אליי מנהיגם השרירי (או השמנמן, איני בטוחה) והחל לקיים איתי שיח פורה במיוחד. אני מניחה שבעבור זה בהחלט היה שווה להפסיק את הנאום חוצב הלבבות אשר בליבו נכנסתי באין מפריע."אפשר לעזור לך?""לא תודה, אפשר לעזור לך?""אני מבקש ממך לעזוב את הנקודה""לא תודה, אני רוצה לעמוד פה""גבירתי, אני מבקש ממך לעזוב את הנקודה".
"אתה יכול לבקש אבל זכותי לעמוד פה".

פורסם תחת בלוג,התנהגות חברתית,חוק,יחסים,מוזיקה |

לפעמים מנסים לשכנע אותנו אחרת, שאנחנו לא יחידים ומופלאים כל אחת ואחד בגופם*, מלבישים עלינו איזו מסגרת, זורקים עלינו אפוד או מסבירים לנו את הדימיון, כך או כך אנחנו הופכים דומים. אם לשם כיבוש היצר ואם לשם עסקי נפט יקרי ערך רב, עלינו לזכור כי אותו רצון מתבולל בכולנו בגנטיקה הפשוטה ביותר. אדם בעל מוח גדל לכדי חיפוש משמעות בחיים, בין אם הוא ניזון ממה שמאכילים אותו ובין אם הוא שותף בגידול פרי יצירתו, ואדם מחפש משמעות עם התבגרותו כך או כך, בין אם הוא יצירתי פחות או יותר. ככה זה, לא? פשוט כי אנחנו מאמינים שהחיים שלנו יקרי ערך.

פורסם תחת בלוג,חוק |

באותה תקופה שבו קיבלתי את הדו"ח, גרתי באוהל ברוטשילד, או ליתר דיוק שהיתי מרבית מהיום ומהלילה במשרדים של "אגודת אמני הרחוב" [המאד לא רשמית] אשר הוצבו כאקט מחאה ממש ליד השירותים הכימיים ברחוב בר אילן (משלא הוצע לנו משרד מכל גורם שהוא). בנוסף, בקיץ ההוא פירקתי בית ביפו, נפרדתי מבן זוג אחרי תקופה ארוכה, הופעתי ברחוב לפרנסתי (כרגיל) ודיברתי באדיקות עם כל אדם שנכנס למאהל שלנו כדי לשאול "על מה המחאה החברתית?" עד שלא נשאר לי קול. הייתי כל כך צרודה כמו שלא הייתי מאז הטיול האחרון שיצאתי אליו עם הצופים בכיתה ד' ובנוסף הייתי כל כך מותשת מההתלהמות הבלתי פוסקת שבדיאלוג עם הישראלי הממוצא אשר נכנס אליי למאהל, שואל אותי שאלה ואינו טורח להקשיב עד לסוף המשפט, כאקט בסיסי של כבוד מינימאלי. בקיצור, נחמד.