Loading | טעינה

פרק שלוש (הלא רשמי). ווידאו

לפרק הרשמי בואו איתי לכאן.

כמה מילים. הפעם זה יהיה קצר.

אני מדברת עם הרבה אנשים בחיים ומנהלת הרבה מאד שיחות כאלו ואחרות. לא פעם יוצא לי להיפגש עם אנשים שלא מתעסקים באמנות וכשהם שומעים שאני מוזיקאית הם לרוב אומרים "כן, זה קשה להיות מוזיקאי בארץ!"

אני לא יודעת אם קשה זו המילה המדויקת, אבל מאתגר זה בטוח! ואני לא יודעת אם רק בארץ זה ככה, אבל נדמה לי שלא. דבר אחד אני בטוחה בו, להיות מוזיקאית בחברה שלנו זו אחריות ואני שמחה להיות בדיוק כפי שאני.

בפרק הזה לא אפרט את שעות העבודה הרבות שהשקעתי בעבודתי בשבוע שבו הפרק צולם. כמו כן, גם לא אפרט כמה אמורה היתה להיות המשכורת שלי במידה והייתי נדרשת לשלם לצוות הצילום המדהים שעבר איתי את הימים הללו. אפשר רק לסכם את זה בהרבה מאד!

לסיכום

אומר שכסף הוא לא העניין, אלא הרוח, ולרוח אין יכולת להימדד, גם לו היינו מאד רוצים. אמנם לא ניתן למדוד את המקצוע הנהדר והחשוב הזה שלנו, גם אם נדמה שיש תכניות טלוויזיה מסוימות שמאמינות שהן יודעות למדוד אותו, אפשר להתמיד ולזכור שמאחורי כל קליפ או שיר שאנחנו רואים או שומעים עומדים הרבה מאד אנשים שמכניסים לעשייה המשותפת את לבם, נפשם ואת כל מה שהם לימדו את עצמם לדעת על המילה "התמדה".

תמונה מעיניו הטובות של אדם רבינוביץ’


Bookmark and Share


כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>