Loading | טעינה

[נכתב בתאריך 31.7.2012]

יצאתי לעשות סידורים, שזו אולי אחת היציאות הכי פחות אהובות עליי ועל כן, לרוב מוציאות אותי מדעתי. תמיד חשבתי שזה קשור בכך שבזמן עשיית הסדר אף פעם לא כיף, ורק כשמטלה מגיעה לסיומה, מתחילה להופיע הקלה. בכל מקרה, היום הבנתי שזו לא הסיבה היחידה ליציאתי מן הדעת ויש גם את עניין השירות.

סיפור. שירות לקוחות. שטח A.

כבר בכניסה לדואר נתקלתי בשומר חמור סבר אשר זוהה כנבחן מקצועי "לאן זה??!!". עניתי "לדואר" (הלא לאן באתי אם לא לדואר?). הוא נתן לי להיכנס לאחר שבמשך למעלה משלוש שניות חסם אותי בגופו הענוג כאילו שבכוונתי לבצע שוד לאור יום. ניכנסתי לחנות הדואר ושם קיבלתי שרות אדיב במיוחד מבחורה שלא פסקה את שיחת הטלפון שלה כל 5 הדקות המופלאות שבילינו יחד. אני מניחה שההוראות שלה נוגעות בעיקר לכמות המכירות ואל ההתניות המתלוות להן ולא לאופן יצירת הקשר עם הלקוח. בכל מקרה, היכרותנו היתה שטחית אך מוכרת להצעיר. אחרי שגיליתי שאין לה את המעטפות שאני צריכה וכי המחיר הכתוב על המדף אינו מייצג את המוצר המונח לידו, קניתי משהו שהיה קרוב מספיק והשארתי לה את הטלפון שלי כדי שתודיע לי כאשר המוצר המיועד חוזר למדפים. אחכה ואראה, כמו שאומרים. נמשיך.

המשך. שירות לקוחות. שטח B.

עזבתי את הדואר והלכתי ל"אייבורי מחשבים". משלא היה לי ברור כי מותר לי להיכנס לחניה הפנימית שבכניסתה הופיע שלט "חניה פרטית", חיכיתי לחניה שתתפנה מחוץ לחנות. לבסוף הייתי פרועה וניסיתי את מזלי. בפנים היה שלט שמעיד על כך שזוהי חניה ללקוחות והבנתי שפעלתי בתבונה. היה שווה לקחת סיכון. נכנסתי לחנות, חיכיתי שיתפנה אליי נציג ובינתיים הייתי עדה לשני מקרים של מתן שירות דומה שבו כיכבו שני נציגי מכירות בעלי גנים בלתי זהים בעליל.

מקרה א’

אב ובן שכנראה חזרו על עקבותיהם לאחר ששלחו אותם למקום אחר אשר אינו קיים, מסתבר. הבן ניסה להרגיע את האב כשהרים קלות את קולו ואמר למוכר חסר הסבלנות "ברור שאתה אמור לדעת! מה, אני אמור לדעת?", אך המוכר האדיב (לא!) ענה בעצבים "אני לא עובד בקניון ואני לא צריך לדעת שהטלפון התחלף". האב סיים בברכת "הכל עקום אצלכם" והלך.

זה מעניין, אני שומעת את זה הרבה מהדור הבוגר במדינתנו, ואני חייבת להודות שעולה בי שאלה למשמע משפט זה. האם לאב המיוסר יש איזושהי תחושה של אחריות בנוגע לערכים שקיבל הדור הצעיר, זה המעניק לו שירות קלוקל? מעניין אותי איך היה מגיב לו היינו יושבים לקפה ומנהלים שיחה על המחאה החברתית בישראל והייתי אומרת לו שאני חושבת כי בעת בניין הארץ הוזנחו הרבה מאד ערכים שנועדו לעודד את הדור הצעיר ולתמוך בחלומותיו לעתיד. לדור הצעיר ולדור המבוגר ישנה אחריות משותפת, ממש כמו שלהורה הכעוס הזה ולילדו בן ה-30 יש אחריות משותפת בכל הנוגע לטיב היחסים ביניהם.

מקרה שני

מקרה שני מדבר על שני חברה’, גם אב ובן, שביקשו שישמרו להם מכשיר מסוים, אך המוכרן, זה שאזכה גם אני לקבל ממנו שירות בהמשך הסיפור, עשה טעות, והמכשיר שביקשו לשמור נמכר. לבסוף מכר להם המוכרן מוצר דומה ואמר בבטחון רב "אתם גם ככה לא רוצים את מה שהזמנתם כי זה הרבה יותר שווה". מעניין שידענותו החליפה באורח פלא איזושהי התנצלות לגבי זה שחלה טעות.

מוסר השכל והלב

בישראל של היום ישנם אי אלו שרותים, חלקם ממשלתיים במהותם וחלקם בהווייתם למטרות רווח בלבד. כך או כך, הכסף ושימורו הוא התוצאה המתבקשת והשירות הוא בעל אותו אופי מחורבן. אני מאמינה שלא מעט מנותני שירות יצאו להפגין לפני שנה וצעקו "צדק חברתי" יחד עם כולם, אך איני מבינה איפה מתבטא הרצון לשינוי בחיי היום-יום שלהם.

כשהמוכר טען בפניי שמשתלם לי יותר לקנות הארד דיסק נייד של 750 ג’יגה ב-467 ש"ח, מאשר לקנות כזה של 1000 ג’יגה שעולה 625 ש"ח, אמרתי לו שהוא טועה וביקשתי שיבדוק במחשבון לפני שהוא נותן לי מידע שגוי, שלא טרחתי אפילו לבקש. לאחר שבדק והודה בטעותו אמרתי "בתור צרכנית ישראלית ממש נמאס לי שמזיינים לי את השכל ואני בטוחה שגם אתה מרגיש ככה לפעמים כשאתה מקבל שירות במקומות אחרים". כנראה שלא הייתי צריכה להשתמש בפועל  ז.י.ן אך לא מצאתי דרך אחרת לבטא את כעסי בפניו.

וכדי לסיים בנימה אופטימית מעט יותר. הנה וידאו שצילמתי דקות מספר לפני שקיבלתי שירות מצוין דווקא, במקום קטן שנקרא "ברחוב" שנמצא בשכונת פלורנטין.

סוף

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>